לקראת חג החנוכה, עתיר המאכלים המטוגנים דוגמת סופגניות ולביבות, התפרסמה ב -ynet הכתבה הזו, שמאוד מצאה חן בעיני. סוף סוף, מישהו הה צריך להגיד את זה: גודל המנה ואכילה בהיסח הדעת הם האויבים הגדולים ביותר כל מי שרוצה לרדת במשקל. ולצד אלה יש לציין גם את הגורמים הרגשיים המונעים אותנו להקשיב לגוף ולאכול כפי שהוא רוצה.
תחת ההגדרה אכילה בהיסח הדעת נכנס כל האוכל שאנו אוכלים בלי לשים לב, או להחשיב אותו כאוכל. אנחנו לא שמים לב, למשל, כאשר אנו שותים שתייה קלה או אפילו מיצים טבעיים, במקום מים. אנו מחשיבים את הנוזל כשתייה אך הפער הקלורי יכול להיות 140 קלוריות בין המים לאותה שתייה קלה.
מה זה אומר? שברגע ששתינו כוס קוקה קולה, הכנסנו לגופנו בהיסח הדעת 140 קלוריות עודפות שתוך שנה ילבשו צורה של 7 ק"ג עודפים, בהנחה שאנחנו שותים כוס מאותו משקה או בעל ערך קלורי דומה ביום.
מצד שני אם נוותר על אותו משקה ברמה יומית, נוכל להוריד בהיסח הדעת 7 ק"ג בשנה.
עיניים גדולות
אכילה בהיסח הדעת תבוא לידי ביטוי בכמות האוכל שאנו מעמיסים על הצלחת. אם נשתמש בצלחת גדולה, מן הסתם היא תכיל הרבה אוכל, כי אם נעמיס עליה מעט מזון, העיניים שלנו יתעתעו בנו לחשוב שלא אכלנו מספיק. מכירים את המונח עיניים גדולות? כן, מחקרים מראים שאנו באמת אוכלים בעיניים.
אגב, אין שום קשר בין אכילה בהיסח הדעת למצב נפשי. למרות שהרבה פעמים, כאשר אנו נמצאים במצב נפשי ירוד, נאכל מבלי לתת את הדעת על מה שאנו אוכלים ומבלי לחשוב על התוצאות של האכילה שלנו.
אכילה בהיסח הדעת קשורה לקשר עין - צלחת, להרגלים, למראית העין (אם צנצנת השוקולדים גלויה ונמצאת בהישג ידינו, נאכל יותר שוקולדים מאשר אם היא בתוך הארון, או נמצאת במקום שיש לטרוח ולקום אליו), אם לאוכל שלנו שאריות (עצמות העוף למשל) או בלי שאריות - שניצל. האם מה שאנו אוכלים הוא בגדר מותג או לא. באווירה של המקום - למשל האווירה בחומוסיות כמו אבו חסן ודומיו, שמשדרת תאכל מהר ותפנה מקום, מול מסעדה איטלקית עם אווירה רומנטית - שם אגב, נאכל יותר. ומכאן הדרך לעודף משקל מתקצרת משמעותית...