הבריאה בצלם כפרוגרמה מוסרית

הבריאה בצלם כפרוגרמה מוסרית

""ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט יח), רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר: "זה ספר תולדות אדם" (בראשית ה א), זה כלל גדול מזה" (ירושלמי נדרים ט ד ועוד).

את המובאה הזו הבאתי כלוגו פתיחה בספרי "יסודות הבניין – על צלם אלוהים שבאדם ועוד" (נשיא, 2009). עתה אסביר ביתר פירוט.

הפסוק השלם ממנו מצטט בן עזאי הוא זה:

בראשית ה1: "זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו"

כלומר, אין ספק שהוא מתייחס לבריאה בצלם, שאותה הוא רואה כמרכזית יותר מהאהבה לרעך, וכך אכן פירשוהו המפרשים.

שאלה בפני עצמה, שלא אתייחס אליה, היא מדוע לא בחר פסוק מובהק יותר:

בראשית א27: "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם" .

כולם מכירים את הרישא, את דברי רבי עקיבא. גם הלל לפניו אמר דברים דומים – כי עיקר התורה הוא "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". ובנצרות הרי פסוק זה עומד במרכז הדרישה מהמאמין.

אולם, מעט מכירים את הסיפא, את דבריו של בן עזאי, אף שהם עמוקים ונוקבים. ואף שבדרך כלל במשנה, עד כמה שאני מכיר, הדעה השנייה שמפתחת את הראשונה היא זו המועדפת. אלא שכאן אין הלכה נובעת מהעדפת העיקר, מה גם שמעמד רבי עקיבא רם יותר.

את הפסוק הראשון ("ואהבת") הוגים יהודים בדרך-כלל מתייחסים ליהודים ולשומרי ברית בלבד, בעוד הפסוק השני ("זה ספר...") מדבר בפירוש על כל אדם. ולא זו בלבד, אלא שהפסוק הראשון מדבר על אהבה, דרישה תובענית, שכבר הלל סייג אותה, בעוד הפסוק השני מוביל לייחס של כבוד בלבד, דבר שאפשר לדרוש אותו מן האדם ביתר קלות. לכן אני רוצה להציע אותו כפרוגרמה מוסרית, הרלוונטית במיוחד לדורנו.

אבל מה כוללת הבריאה בצלם?

ראשית, היא כוללת את אלוהים, שהרי הצלם הוא צלם אלוהים. אבל אין זה אלוהים ספציפי של דת מסוימת ועם כתבים מסוימים, אלא תפישה ראשונית וצרופה של הבורא. אך אפילו תפישה ראשונית זו אינה הכרחית ואפשר להסתדר רק עם הסעיף השני שתכף בא.

שנית, היא כוללת את האדם, שיש בו ניצוץ אלוהי. כלומר איזושהי מעלה גבוהה שאין לכל נברא אחר. למעלה זו שמות רבים – "חלק אלוה ממעל", "מותר האדם מן הבהמה" ועוד – אך הכוונה היא אחת. מעלתו זו של האדם היא גם הסיבה שאין ליטול את חייו, כפי שמופיע בדברה השישית, וכפי שמופיע בהקשר שלנו:

בראשית ט6: "שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם".

מכאן ניתן להבין גם שתמצית החיים ומה שנותן להם את ערכם זו הבריאה בצלם.

לגבי מהותו של אותו ייחוד אנושי ישנן מספר דעות: יש מי שטוען שהאדם מיוחד ונבדל בשכלו, אחרים טוענים שביכולת בחירתו, ויש מי שטוען שביצירתיות שלו, או בשליטתו בטבע. במקום להכריע בין כל הדעות נוכל פשוט לקבל את כולן.

אוסיף, כי תפישת הבריאה בצלם משליכה על נושאים מוסריים נוספים. למשל:

פמיניזם – כפי שצוטט למעלה, הבריאה בצלם נאמרה על הגבר והאישה ביחד, ללא כל הבדל ביניהם. זו תפישה שוויונית לעילא ומתאימה למגמות מתקדמות בחברה. ומצד שני אולי –

צמחונות – תפישה הבריאה בצלם בעצם מכשירה את הקרקע ואת המצפון לאכילת בשר, והיא אולי ההסבר המקובל והנפוץ ביותר לכך, בין אם הדבר נאמר ובין אם לא. יהיו אנשים שיתרעמו על כך ויפסלו תפישה זו מסיבה זו בלבד. עם זאת, ראוי לציין שהציטוט למעלה מבראשית ט נאמר לנוח לאחר המבול, רק אז הותרה לאדם אכילת בשר, אך הרב קוק, למשל, ב"חזון הצמחונות והשלום" שלו, סובר כי בעתיד לבוא שוב לא נאכל בשר.

בהזדמנות זו אזכיר כי את מרכזיות הבריאה בצלם אפשר לראות גם דרך התבוננות בעובדה, כי נושא זה פותח ספרי הגות רבים ביהדות:

"מורה נבוכים" לרמב"ם נפתח בנושא הצלם, שמפורש כיכולת השכלית, כפי שהזכרתי למעלה.

"נפש החיים" לרבי חיים מוולוז'ין נפתח בנושא זה אף הוא, ובו התפישה כח מעשי האדם למטה משפיעים על העליונים – תפישה שהיא על פי דעתי אלילית במובהק.

ו"לנבוכי הדור" של הרב קוק, שהוזכר זה עתה, אף הוא פותח בנושא זה, ובהמשך מעיר על הרמב"ם ומתייחס לנושאים נוספים.

זה למשל, ואני בטוח שהנושא מרכזי אף בספרים רבים אחרים.

גם בקבלה הנושא זוכה להתייחסות ארוכה, שלחלקה התייחסתי בספרי, אך איני רוצה כאן להיכנס לנבכי הסודות, שרק יסבכו את הדברים, ללא הועיל. כמו כן, הנושא נוגע בשאלה הפילוסופית מה דמות יש לאלוהים, אם בכלל, אך גם לזאת לא אתייחס כאן.

לכן, לסיכום, אני חושב שהשמת הבריאה בצלם במרכז יכולה להוות פרוגרמה מוסרית, חברתית ואישית:

חברתית – לבסס כבוד הדדי בין אדם לאדם ובין עם לעם, ללא הבדל דג"ם – דת, גזע ומין.

אישית – לפתח את הכישרונות והיכולות האישיים ואת כל הייחוד האנושי שבנו.

לבסוף, אמרתי שפרוגרמה (תכנית) זו רלוונטית במיוחד לדורנו. זאת מפני שבדורנו, מלבד הסכסוכים האזוריים, מחד, או חוסר הסיפוק העצמי, מאידך, האופייניים לכל דור, חל פיחות במושג האמת, בעקבות הביקורת של ההגות הפוסטמודרנית עליה. איני בטוח שתוכל להיווצר הסכמה על הפרוגרמה שהצעתי, מעצם העובדה שהיא מכילה התייחסות לאלוהים, שלא כולם מקבלים את קיומו, ואולי גם לא כולם מקבלים את ייחוד האדם (גם לזאת התייחסתי בספרי), אבל לפחות לחלק מהציבור היא יכולה לספק נקודת אחיזה איתנה להמשך עיצוב חייהם בדרך שיבחרו.

ובכל אופן, לכל המפקפקים אביא נימוק אחד מרכזי (מספרי):

האדם הוא היצור היחידי שיש לו תפישת אלוהים? האם ראיתם מימיכם חתול מתפלל? אבל כל התרבויות האנושיות האמינו באלוהים כזה או אחר. לכן, בין אם אתם מאמינים באלוהים ובין אם לאו, אינכם יכולים להכחיש שלאדם יש תפישה אלוהים מסוימת והיא ייחודית לו. הרי גם מי שאינו מאמין יכול להבין את המושג, ולהבינו לעומק. היכולת הזו להגות באלוהים, כלומר להגות בסיבה הראשונה ובתכלית, גם אם כל אלה אינם קיימים – ליכולת זו אני קורא "צלם אלוהים שבאדם", ואת קיומו, דומני, אין להכחיש.

הבה נתאחד, אם כך, תחת עקרון זה!

ורק עוד סיוג אחד:

לפי חז"ל האדם הוא שילוב של עליונים ותחתונים. וכן הם אומרים כי עליו ללכת עם שני פתקים, אחד בכל כיס, באחד כתוב: "בשבילי נברא העולם" (כמאמר הגמרא, הבעייתי משהו, על פסוק הבריאה בצלם) ובשני: "ואנכי עפר ואפר" (כמאמר אברהם). כן הם אומרים, כי האדם נברא שהכול מוכן עבורו, אך אם יתגאה יאמר לו – "יתוש קדמך!". כלומר, בתוך כל תחושה הערך עדיין יש להימנע ממידת הגאווה.

כאן אולי ראוי להעיר, כי להצעתי יכולה להיות התנגדות אף מהכיוון הדתי:

התפישה ההומניסטית שאני מציע יכולה להיתפש כמעמידה את האדם במרכז, בעוד רוב התפישות הדתיות הן תיאוצנטריות, כלומר מעמידות את אלוהים במרכז. אך תסכימו איתי כי בלי כלי ראוי האדם לא היה יכול לקבל ולהכיל את השפע האלוהי. והכלי הזה הוא בריאתו בצלם.

לכן אחזור על קריאתי:

הבה נתאחד, אם כך, תחת עקרון זה!

[ניתן להגיב באחד הקישורים:]

ראו עוד, הספר המלא לפרקיו:

http://tora.us.fm/tnk1/sofrim/hoffer/ysodot.html

פרטים לקנייה:

http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t0101_18.html

וגם סיכומו בקצרה:

http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t0101_25.html

וגם התייחסות נוספת:

http://tora.us.fm/tnk1/messages/ljon_jorj_psl_0.html