חיקוי האל בזוגיות: אני קיים, יכול וחכם

חיקוי האל בזוגיות: אני קיים, יכול וחכם

לאחרונה כתבתי ביקורת על ספרו של פרופ' מרדכי רוטנברג "מבוא לפסיכולוגיה של הצמצום"[1], ושם כתבתי:

וכיצד מתאפשרת השיחה? כאן אנו מגיעים לרעיון הבא של רוטנברג, שהוא גם הרעיון המרכזי: רעיון הצמצום. ראשית, הוא אומר, כי בדת קיים מושג חיקוי האל, imitatio dei. ביהדות אומרים, למשל, "מה הוא רחום אף אתה היה רחום וכו'", ובנצרות ישנו ספר מרכזי עתיק שנקרא "חיקוי ישו" (זה לא מופיע בספר ואני מוסיף). אם כך, ניתן לחקות את תכונת הצמצום האלוהית.

בעקבות זאת הפנו אותי למאמר באנגלית של הרב סולובצ'יק[2], בו הוא מדבר על חיקוי תכונה אחרת של האל: תכונת היצירה. דומני שכך הוא מפרש גם את הבריאה בצלם, כלומר בצלם=יכולת היצירה.

ואתמול הייתי בהרצאה ושמעתי, כי בניגוד למה שחושבים אפיקורוס כן האמין שקיימים אלים, אלא שהוא חשב שהם סגורים בספירות העליונות שלהם ולא יוצרים קשר עם האדם. הדרך של האדם להתייחס להם היא ניסיון להידמות להם. ובאיזו תכונה שלהם על בני האדם להידבק ולאמץ? באפתיה שלהם, בזה שמספיק להם קיומם-שלהם!

כלומר, יש תכונות שונות של האל שניתן לחקות, ועל אלה שנמנו ניתן להוסיף עוד רבות. אולם אני רוצה להתמקד בשלוש תכונות אחרות של האל, תכונות בסיסיות ומפורסמות מאוד, וגם אותן אציג דרך הרצאה שנכחתי בה.

אך תחילה אזכיר עוד הרצאה אחת שנכחתי בה ונראית לי רלוונטית – הרצאתו של ד"ר יאיר כספי, המתמחה בפסיכולוגיה יהודית, בנושא הזוגיות: כספי אומר שבכדי להשיג זוגיות כל אחד ואחת צריכים "שיהיה להם אלוהים", ולא משנה מהו האלוהים הזה, זה לא חייב להיות האלוהים הדתי או המקראי. אבל כן חשוב שלא יהיה אליל, והכוונה לאליל מודרני, כמו עצמך, או אימא שלך. העניין הוא, שכל אחד יש לו אלוהים מעט שונה, זה מדגיש את מידת הדין וזו את מידת החסד, למשל – כי לאלוהים יש אלפי שמות ומהויות. ובזוגיות בריאה כל אחד מקבל את נקודת-האלוהים החסרה לו. בזוגיות לא מוצלחת התפיסות האלה מתנגשות.

ועתה לעיקר. בהרצאה של מלחם בדר בהולצר ספרים בירושלים – "על הפילוסופיה הראשונית בעולם האסלאם", הוא הציג שלושה פילוסופים גדולים ששהו יחדיו, ברגע מסוים לפחות, ב'בית אל-חקמה', בית החוכמה שבבגדד, עירק:

המוסלמי – אל פראבי (872-950), שנקרא "המורה השני" (כאשר הראשון הוא אלקנדי – 800-870), ואשר כתב את "על היחיד והיחד".

הנוצרי – יחיא אבן עדי (893-974), שכתב את "מק'אלה פי אל-תוחיד", מאמר על יחידאות האל (ובו התמקד השיעור).

והיהודי – סעדיה גאון (882-942), שכתב את ספר "אמונות ודעות" (המוכר לקורא העברי).

והנה, הוא אומר (לפי הזיכרון), שלושת ההוגים הסכימו על דבר אחד, שהוא לפי תרגום המרצה לספרו של אבן עדי, החלק הרביעי:

"תכונות הבורא שלוש בלבד:

[הבורא] קיים, יכול וחכם".

הקורא העברי המתמצה מכיר זאת מספרו של הרמב"ם, מורה נבוכים, שם הוא מביא זאת כדעתו של אל פראבי, אך חולק עליו ואומר כי על האל לא ניתן לומר אפילו את זה, רק על דרך השלילה יש לדבר עליו. אולם אני כאן בכל זאת רוצה לדבר על הדעה המקורית, המשרתת את מטרתי.

ומהי מטרתי? לדעתי אפשר להפיק מכאן עצה טובה לזוגיות, כלומר יש לנסות לחקות את האל בשלוש התכונות האלה:

קיים – קודם כל אני מספיק לעצמי, קיומי מצדיק את עצמו, אני שווה כשלעצמי. תכונה זו היא אולי גם מה שהתכוון אליו אפיקורוס שהזכרתי בתחילת דבריי (ואולי גם אפשר לאמץ גם קצת מהאפתיות שלו, להראות אדישות מסוימת, המעידה על חוסן נפשי). למען האמת, ראיתי את העצה הזו בווידיאו הדרכה למציאת זוגיות ביוטיוב[3], ושם גם העצה השנייה – להאמין שאתה יכול מתאימה לעצה השנייה כאן.

יכול – להאמין שאתה יכול (כמו שנאמר גם בווידיאו). הרמב"ם שהזכרנו מכניס גם את רצון האל תחת הקטגוריה של היכולת שלו. האל רוצה ויכול, וגם אתה יכול לרצות ולבצע, "אין דבר העומד בפני הרצון".

חכם – התכונה הזו נראית פחות מובנת-מאליה או בסיסית, אך גם היא קיימת – להאמין בחוכמה שלך, באינטליגנציה השכלית והרגשית, לדעת שאתה מבין את האיתותים של בת-הזוג ויכול לנהל שיחה אינטליגנטית ומעניינת.

זהו. לסיום רק אעיר, כי מה שכתבתי – כרעיון בלבד – מתאים לשני המינים, אך אולי מתוקף היותי גבר הוא מתאים יותר לגברים. ביהדות, ובעיקר בקבלה, יש דוגמאות של אלוהות נשית, השכינה (או בנצרות – מריה אם ישו, או רוח הקודש), ואולי מודלים אלה יתאימו יותר לנשים. זהו מודל ראשוני ועוד יש לפתח אותו.

[1] http://nuritha.co.il/node/34594/critic#internal-37004

[2] http://jewsforjudaism.org/knowledge/articles/issues/social-action/imitating-god-the-basis-of-jewish-morality/

[3] https://www.youtube.com/watch?v=mL3coraQOSQ