דקרט והתנ"ך

לכבוד צאת ספרי החדש "פילוסופיה והתנ"ך; התנ"ך בראי הפסיכולוגיה" (מאת חגי הופר, הוצאה עצמית, 2013)  הריני להציג פרק אחד מתוך הספר:

דקרט והתנ"ך - האם אלוהים עשוי להתעות אותנו?

ישעיהו סג17: "למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך שוב למען עבדיך שבטי נחלתך".

האם אלוהים מתעה אותנו? האם הוא עשוי להתעות אותנו?

לפי פסוק זה נראה שכן.

נבחן את הדבר גם אצל דקרט (1596-1650):

ספרו של דקרט "הגיונות - על הפילוסופיה הראשונית" מכיל שישה הגיונות, נפרטם:

א. אין לסמוך על עדות החושים, שכן יש את דוגמת המשוגע, שנתוניו אינם אמיתיים, או החלום, ובקיצור - יתכן שקיים "מלאך זדוני" (עמ', 50) שמטעה אותי.

ב. הודאות היחידה שאני יכול להשיג, אם כך, היא עובדת קיומי בזמן שאני חושב עליה; "אני חושב משמע אני קיים" (המשפט בניסוחו זה מופיע בספרו הקודם "מאמר על המתודה", שספר זה מסביר ומרחיב).

ג. השעווה נמסה ומשנה צורה ומאבדת את כל תכונותיה שנקלטו קודם בחושים, ובאותו אופן אנשים שנראים מהחלון במעיליהם וכובעיהם יכולים להיות גם מכונות עם קפיצים, אבל האידיאות של הדברים קיימות - מחשבה אפלטונית לגמרי. עתה, מכיוון שיש בי את אידיאת האל האין-סופי מכאן שהוא קיים, אחרת מנין אידיאה זו באה למוחי? - "ויש אפוא להסיק בהכרח, כי מתוך כך בלבד שאני קיים, וכי האידיאה של יש מושלם בתכלית (כלומר, של אל) מצויה בי, קיומו של אל מוכח בוודאות ברורה מאוד" (עמ' 89).

ד. מכיוון שהאל מושלם הוא לא מטעה אותנו:

"שכן, ראשית נוכח אני לדעת שאין זה אפשרי שאי-פעם יטעה אותי, הואיל ובכל הונאה גניבת-דעת יש משום אי-שלמות. ואף-על-פי שנדמה כי היכולת להוליך שולל היא סימן לחריפות, או לכוח, הרי עצם הרצון להוליך שולל מעיד בלא-ספק על חולשה או על זדון, ומכאן אי-אפשר שיימצא באל" (עמ' 93).

ה. על כן בחשיבה נכונה אני יכול להגיע לידיעה מוחלטת: "והרי ידוע לי כבר שאינני עלול לטעות בשיפוטים שאת טעמיהם אני יודע באופן בהיר" (עמ' 114).

ו. הנפש קיימת גם מבלי הגוף והיא מובחנת ממנו: "היות שמצד אחד יש לי אידיאה בהירה ומובחנת של עצמי באשר הנני אך ורק דבר שחושב ולא מתפשט, ושמצד שני יש לי אידיאה מובחנת של הגוף באשר הוא דבר מתפשט בלבד ואיננו חושב, הרי אין כל ספק בכך שאני, כלומר נפשי, אשר באמצעותה אני מה שאני, מובחנת היא מגופי באמת ובאופן מוחלט, ויש באפשרותה להיות או להתקיים בלעדיו" (עמ' 124). גם הגוף קיים, אלא שבעוד הוא מתחלק הנפש אינה מתחלקת.

חלקים א', ב' וג' הגיוניים מאוד, כך נראה לי, ואולם שאלה מתעוררת בחלק ד' - שאלה המשתקפת בפסוק שמצוטט למעלה - מנין לנו שאלוהים לא מטעה אותנו? אנו רואים שמסקנה זו הובילה לקביעה הבעייתית מאוד של חלק ה' - שבחשיבה נכונה אני-עצמי איני מסוגל לטעות, שזה על פניו שגוי מאוד. ואגב, ידוע לנו על דקרט עצמו שטעה בכמה מקביעותיו המדעיות (מלבד בקביעה הפילוסופית הזו עצמה, כפי שאנו משערים...), אף כי גם הוא מודה לבסוף שהטעות היא מהטבע האנושי (עמ' 139).

לעניין הפסוק - גם אם הוא נראה מפתיע, ידוע לנו על המשך בקו-מחשבה זה בהגות היהודית דרך המושג "הסתר-פנים", כלומר - עיתים בהם הנהגת ה' בעולם אינה גלויה אלא נסתרת ומצריכה אמונה.

ואולי כנגד זאת בא פסוק אחר:

הושע יד10: "מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ה' וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם".

פסוק זה מחזיק בשתי האפשרויות: דרכי ה' הם כשלעצמם ישרים ועם זאת הפושעים נכשלים בהם, הווה אומר - הם מכשילים את עצמם, בעצם.

לגבי הסעיף השני, אמנם גם היהדות מחזיקה בתפישה הדואלית של הגוף והנפש ואולם נראה שהכתוב לא תומך בדעה שניתן להוכיח זאת, שהרי הוא אומר:

קהלת ג21: "מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ".

לעומת זאת אפשר וכדאי להאמין בזאת:

קהלת יב7: "וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה".

מעניין שבאגרת המצורפת לספר דקרט, הטוען לאפשרות הוכחת מציאות האל, מצטט מחכמת שלמה פרק יג': "לא כן הוא ולא יכופר להם הדבר הזה: כי אם יספו דעת ויבינו מוסדות הארץ על מה לא השיגו חיש מהר את אדון כל המעשים האל [פסוקים ח'-ט', תרגום נפתלי הרץ ויזל]" (עמ' 26). עוד הוא מצטט מהברית החדשה - פסוקים שגם כך דרך הבנתם אינה מוחלטת - אך מהתנ"ך עצמו הוא אינו מוצא מקור לכך.

על שאלת הקשחת הלב, של פרעה ושל סיחון, והבחירה החופשית ראה "שמונה פרקים" לרמב"ם, פרק ח'. ועוד שם:

"השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע, וגו'" (ישעיה, ו', י.('

"ואתה הסבות את לבם אחורנית" (מלכים א', י"ח, ל"ז).

לעומת זאת לענייננו הוא כותב:

"אבל דבר ישעיה:

למה תתענו ה' מדרכיך, תקשיח לבנו מיראתך (ישעיהו ס"ג, י"ז).

הרי הוא עניין בפני עצמו ואין לו שום שייכות לעניינים הללו.

ואין הדברים האלה מכוונים אלא למה שנאמר לפניהם ולאחריהם: עמד ישעיהו וקבל על הגלות, וגירותנו ובדידותנו, ותגבורת האומות עלינו. ואמר בתחנונים:

אלוקי! כשרואים (ישראל) מצב זה של התגברות הכופרים, הם תועים מדרכי האמת ולבם ישטה מיראתך, וכביכול אתה מביא סכלים אלה לידי יציאה מן האמת.

כעניין שאמר משה רבנו:

ואמרו הגויים אשר שמעו את שמעך לאמור:

מבלתי יכולת וגו' (במדבר י"ד ט"ו-ט"ז).

ולפיכך אמר ישעיהו אחר זה:

שוב למען עבדיך, שבטי נחלתך (ישעיהו ס"ג, י"ז, סופו של הפסוק).

כלומר: שלא יהיה בזה חלול השם".

ופסוק נוסף דומה:

בראשית כ13: "ויהי כאשר התעו אתי אלהים מבית אבי ואמר לה זה חסדך אשר תעשי עמדי אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא".

וגם:

ישעיהו יט14: "ה' מסך בקרבה רוח עועים והתעו את מצרים בכל מעשהו כהתעות שכור בקיאו".

ועיין גם שופטים כ' - ה' אומר לישראל לצאת למלחמה, אך הם מובסים.

והסיפור על מיכיהו:

מלכים א כב22: "ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן".

ועוד -

יש להבדיל בין לטעות (וריאציה לא תנ"כית של לתעות) ובין לטעת, שהם שני הפכים, כי אם הדבר נטוע בך אינך טועה, וכן נאמר על הצדיק:

ירמיהו יז8: "והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא ירא כי יבא חם והיה עלהו רענן ובשנת בצרת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי".

תהלים א3: "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח".

וכן נאמר -

קהלת יב11: "דברי חכמים כדרבנות וכמשמרותנטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד".

ובכל זאת, מה בנוגע לאמירתו המפורסמת - "אני חושב משמע אני קיים"? הרי פטור בלא כלום אי-אפשר. ובכן אמירה זו תובן היטב על רקע הפסוק - בראשית א27: "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם". שהרי אלוהים נתפש כדבר מוחלט לעומת האנושי היחסי והנה מצא דקרט דבר נוסף מוחלט והוא התפישה האנושית המכוונת ביחס לעצמה, אך על רקע הפסוק האמור כל זה מובן, שהרי האדם נברא בצלם אלוהים, כלומר - יש בו תכונות הדומות לו וזו אחת מהן. בספרי הקודם, "יסודות הבניין", לאחר דיון בנושא הגעתי לתיקון הזה של משפטו של דקרט: "ההיתי מתקן אמירתו זאת ל-'אני חושב - משמע אלוהים קיים', או על-פי האמור כאן - צלם האדם שבי הוא המאפשר לי לחשוב על העולם, שאני חלק בו, ועל עצמי, שחלק מהעולם הוא, מבלי שדו-קטביות זו, המשקפת את עצמה, תמוסס את המשמעות - ועל כן הוא זה הקיים באמת" (עמ' 111).

*את הספר ניתן להשיג בצומת ספרים או - בהזמנה מיוחדת - בסטימצקי ובעוד חנויות. כמו כן, אצל המחבר, במחיר מוזל (50 ש"ח), טל: 052-8617168.

דקרט, רנה, הגיונות - על הפילוסופיה הראשונית, מצרפתית: דורי מנור, ת"א: ידיעות אחרונות, 2006.

דקרט, רנה, מאמר על המתודה, מצרפתית: יהושע קנז, תל-אביב: ידיעות אחרונות, 2010.