יעל (שם בדוי) קצינה בצה"ל בגיל 35 הגיעה לבית החולים בעקבות חשש לגידול ממאיר בצוואר הרחם. הרופא המטפל ערך מספר בדיקות ובהן גילה כי הגידול התפשט לכל עובי צוואר הרחם ולפיכך לא היה מנוס, אלא לבצע ניתוח אשר הוביל לכדי כריתת כל הרחם.
יעל טרם הביאה ילדים לעולם בשלב הזה, ולכן המשמעות של ניתוח שכזה הייתה עבורה משמעותית וחמורה ביותר, לא כל שכן מקום שקיימות אפשרויות רבות אחרות טרם ביצוע ניתוח של כריתת רחם, על כל המשתמע מכך.
בעקבות התוצאה הטרגית הזו החליטה יעל להגיש תביעת רשלנות רפואית כנגד בית החולים והצוות המטפל.
התביעה הוגשה בבית המשפט המחוזי ונטען בה כלפי בית החולים, כי היה על הרופא לנסות ולמצות את כל הפתרונות האלטרנטיביים האחרים הקיימים במקרה של גידול בצוואר הרחם, בטרם החליט לבצע את האופציה הקיצונית ביותר, כדוגמת הקרנות או הסרת הגידול עצמו.
בנוסף לכך, הצוות הרפואי לא נתן ליעל הסברים על ההליך הרפואי המורכב שאותו היא עומדת לעבור ואת ההשלכות שיהיו לכך על חייה. כך גם לא הוצגו בפני יעל חלופות לטיפול בגידול. אמנם יעל חתמה על כתב הסכמה, אך היה זה כתב הסכמה מאוד כללי, ללא פירוט מספיק כדי שיהיה בו את המידע המהותי לעניין ההחלטה באם לבצע את הניתוח או לא.
טענה חשובה נוספת שהעלתה יעל לעניין רשלנות רפואית היא כי בשל העובדה כי היא טרם הביאה ילדים לעולם, הרי היה על בית החולים להציע לה את האפשרות של הקפאת ביציות. שכן, יעל חזרה ודרשה בפני הצוות הרפואי את החשיבות הרבה שיש עבורה בהבאת ילדים לעולם שהם צאצאיה הביולוגים ולכן הייתה כאן התעלמות מוחלטת מבקשתה בעצם ביצוע הניתוח להסרת הרחם.
יעל ביקשה כי בית המשפט יפצה אותה על הנכות ממנה היא סובלת, הנזק הפיזי והנפשי שנגרם לה בעקבות הסרת הרחם, על כך כי תאלץ להביא ילדים לעולם דרך פונדקאית ויהיה עליה לשאת בעלויות הרבות הכרוכות בכך. כמו כן דרשה יעל פיצוי בגין הנזק שנגרם לה במציאת בן זוג והצורך לעזוב את תפקידה הצבאי ולפרוש מהשירות הצבאי, שכן הפרופיל שלה הורד למינימום.
מנגד, נטען על ידי הצוות הרפואי כי הטיפול שניתן ליעל היה סביר בהתאם למקובל ולא הייתה כל רשלנות רפואית, שכן, הבחירה בכריתת רחם על פני טיפולי הקרנות הייתה שלה בלבד. עצם העובדה כי היא עדיין בחיים ויכולה לתפקד באופן מלא מלמדת על כך שהניתוח הצליח ומאפשר לה המשך של חיים נורמאליים.
בית המשפט המחוזי דן בכל טענות הצדדים כפי שאלו הובאו בפניו בהתייחס לחוות הדעת של המומחים משני הצדדים והגיע למסקנה כי הטענה לעניין רשלנות רפואית לפיה אילו היו בוחרים באלטרנטיבה של הקרנות על פני ניתוח להסרת הרחם, יעל הייתה יכולה להרות, אינה מתקבלת. שכן, הוכח באמצעות המומחים כי בשני המקרים לא הייתה יכולה יעל להרות ולכן טענה זו נדחתה.
עם זאת, פסק בית המשפט המחוזי פיצויים בגין רשלנות רפואית על סך של חצי מיליון ש"ח הואיל והצוות הרפואי לא הסביר באופן ברור ליעל את האלטרנטיבות שישנן ולפיכך נפגעה האוטונומיה שלה כמטופלת להחלטה איזה טיפול היא רוצה לעבור. חשוב לדעת - זכותו של החולה לקבוע איזה סוג של הליך רפואי הוא רוצה לעבור ואין לצוות הרפואי את הזכות לקחת את האוטונומיה החיונית הזו ממנו, במיוחד כאשר מדובר בטיפול רפואי של הסרת הרחם, שיש לו השפעה ומשמעות גורלית עבור כל אישה.