המקרה שעליו נדבר עוסק בשאלה אודות רשלנות רפואית בניתוח לקיצור קיבה שהתעוררה בת"א (י-ם) 1109/97 פרננדס נ' הסתדרות מדיצינית הדסה.
באותו מקרה דובר במר פרננדס שסבל מהשמנת יתר והחליט להתמודד עם בעיית ההשמנה הקשה ממנה סבל על ידי ביצוע ניתוח לקיצור קיבה. מר פרננדס נותח ע"י פרופ' "ג" וד"ר "ל", בניתוח שגרתי. במהלך הניתוח נבדקו שלמות הקיבה והכיס שנוצר, אשר לא העלו דלף באזור. יום לאחר הניתוח עלה חומו של מר פרננדס. תחילה סבר הצוות הרפואי שמדובר בחום עקב תמט ריאתי, ומר פרננדס טופל בהתאם. כעבור מספר ימים, לאחר בדיקה נוספת שנעשתה, התברר שישנה דליפה ממקום הניתוח, מהכיס העליון של הקיבה. באותו יום נותח שוב מר פרננדס, ובמהלך הניתוח נעשו בדיקות שלא העידו על זיהום, ולא זוהה בוודאות נקב. לאחר הניתוח מר פרננדס היה מאושפז, תחילה ביחידה לטיפול נמרץ נשימתי ולאחר מכן במחלקה הכירורגית, עד שחל שיפור במצבו.
טרם ששוחרר לביתו נעשתה לו בדיקות שהראו שאין דלף ממקום הניתוח. יחד עם זאת, כעבור מספר חודשים החל מר פרננדס לחוש כאבים חזקים בבטן האמצעית לאחר שאכל מזון מוצק, ובסופו של דבר פנה לחדר המיון. בדיקות שנערכו לו בחדר המיון הצביעו על דלף באזור הניתוח, הוא טופל באנטיביוטיקה ושוחרר לביתו. יחד עם זאת, סבלו של מר פרננדס לא תם, והוא אושפז מספר פעמים נוספות בשל תלונות דומות. בתביעת רשלנות רפואית בניתוח לקיצור קיבה טוען מר פרננדס כי הוא סובל באופן מתמיד מהפרעות עיכול לרבות הקאות, מצרבות, מקושיים באכילת אוכל מוצק וכן מנזק נפשי.
בתביעתו טוען מר פרננדס שהצוות הרפואי התרשל בביצוע הניתוח לקיצור קיבה, שכן הניתוח בוצע על ידי מנתח לא מיומן, בחוסר זהירות ובחוסר מיומנות, אשר הביאו ליצירת הדליפה. כמו כן טוען מר פרננדס שהמעקב אחרי מצבו הרפואי לאחר הניתוח היה רשלני ובוצע על ידי צוות לא מיומן, שכן הוא לא טופל כראוי בעקבות הממצאים לאחר הניתוח ולא הוסקו המסקנות הרפואיות המתבקשות מהבדיקות שנערכו.
תוך הסתמכות על חוות דעת רפואיות שהוגשו לבית המשפט בשאלת קיומה של רשלנות רפואית בניתוח לקיצור קיבה, בית המשפט קבע, שמהלך הניתוח לקיצור הקיבה היה תקין, וכי הדלף לא נוצר במהלך הניתוח אלא ימים ספורים לאחריו. בית המשפט הכיר בכך שהצוות הצוות הרפואי ביצע את כל הבדיקות הנדרשות לאיתור הדלף במהלך הניתוח ואחריו. עוד קבע בית המשפט, בהסתמך על חוות הדעת הרפואיות, כי הדלף נוצר באזור בבטן בו בוצע שימוש במכלב, מאחר שאזור זה חלש יותר באופן טבעי, ולא בעקבות טכניקה כירורגית מוטעית. לאחר מכן, הגיע בית המשפט אל המסקנה, כי המעקב שבוצע לאחר הניתוח אחר מצבו של מר פרננדס עמד בסטנדרטים רפואיים נדרשים, ולכן אין בנמצא כל רשלנות רפואית בניתוח לקיצור קיבה. מאחר שהדלף מאזור הניתוח, החל רק מספר ימים לאחר הניתוח, הרי שלא היה כל ליקוי מצד הצוות הרפואי בזיהויו של הדלף ובטיפול בו.
יחד עם זאת, קבע בית המשפט שאף אם הדלף מאזור הניתוח התרחש במהלך הניתוח עצמו, הרי שהשיהוי באיתורו לא התקיים עקב מחדל רפואי. זאת מאחר שהצוות הרפואי ערך בדיקות לאיתור הדלף לאחר הניתוח, אשר התבררו כשליליות. בכך, למעשה, לא התעלם הצוות הרפואי מהסימפטומים השונים מהם סבל מר פרננדס (החום הגבוה) אלא ההפך – הוא ביצע פעולות לצורך בירור המקור לסימפטומים אלו על מנת שניתן יהיה לטפל בהם כהלכה. כמו כן, עם זיהוי הדלף בבדיקת שנערכו למר פרננדס הוא הובהל לחדר הניתוח עוד באותו יום לשם טיפול בו.
בסופו של יום, דחה בית המשפט את טענותיו של מר פרננדס, וקבע שהצוות הרפואי לא פעל ברשלנות רפואית במהלך הניתוח ולאחריו, וכי כל הפעולות שבוצעו לאיתור הדליפה בוצעו בהתאם לסטנדרטים הרפואיים הנדרשים.