"כל חיים פוליטיים מסתיימים בכישלון, אלא אם הם נקטעים במהלכם בעת מוצלחת". הדברים מובאים ע"י ד"ר הלי זמורה, במבוא לספרו של ניקולו מקיאוולי "דיונים על עשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס" (הוצאת שלם). דברי הטעם הללו נאמרו על ידי ג'וזף צ'מברליין, מי שכיהן שנים רבות בפרלמנט וכשר המושבות, ואשר אחיו למחצה, נוויל כיהן כראש ממשלת בריטניה בראשית מלחמת העולם השנייה עד שהוחלף על ידי וינסטון צ'רצ'יל.
על עבודת הקודש של "הוצאת שלם" ו"ספריית לויתן" המוצאים לאור תרגומים מחודשים לספרי מופת בפילוסופיה, אמצע וודאי מקום להקדיש את המקום הראוי בפוסט אשר יעמוד בפני עצמו, בהזדמנות אחרת.
במקרה הזה, עסקינן בספר השני של מקיאוולי שמצטרף לספר היותר מפורסם ונודע שלו "הנסיך". חברי, קובי ברדה, דובר עיריית נתניה לשעבר, כתב לאחרונה בדף הפייסבוק שלו על ספר "הנסיך" שהוא לדעתו "הספר הפוליטי הטוב בכל הזמנים" והוסיף בנוגע למקיאוולי עצמו, שהמדובר לדעתו ב"תיאורטיקן הטוב בהיסטוריה האנושית, כל המלצה מלאכת מחשבת... וכל-כך אפ-טו-דייט שזה מדהים!".
"הנסיך" הוא בהחלט ספר מופת שהפך לשנוי במחלוקת עוד בתקופתו, כאשר התווסף לרשימת הספרים האסורים בקריאה על ידי הכנסייה. העניין שהוא מעורר אינו מקרי, אבל כדי להעמיק חקר בתורתו של מקיאוולי חייבים לדעתי לקרוא גם את ספרו השני הנודע לא פחות "דיונים", אשר למעשה שם דגש על הצדדים הרפובליקניים-דמוקרטיים בהגותו, כאשר המודל המשטר הממוזג של האימפריה הרומית בתקופת הרפובליקה מהווה את המודל האידיאלי. ז'אן-ז'אק רוסו בספרות "על האמנה החברתית" מביע עמדה ברורה כי מקיאוולי היה בנפשו תומך של משטר רפובליקני, והדבר ניכר היטב בספרו זה.
להשלמת התמונה אציין כי טיטוס ליויוס היה ההיסטוריון שלקח על עצמו את מלאכת כתיבת ההיסטוריה של רומא מאז היווסדה, ומקיאוולי עשה שימוש בעשרת ספריו הראשונים לצורך ניתוח הסגולות הרבות של משטר זה שהביא את רומא לשיא תהילתה בטרם הפכה לקיסרות.
הדברים של ג'וזף צ'מברליין שהובאו לעיל הדהדו היטב במוחי בהקשר של הסרט "אשת הברזל" בכיכובה של מריל סטריפ. נקודת הפתיחה של הסרט היא סיום הקריירה הפוליטית של מרגרט ת'אצר, לאחר שכשלה בקבלת מספר הקולות הדרושים מחברי מוסדות מפלגתה כדי להמשיך קדנציה נוספת. דוגמאות רבות נוספות לא חסרות.