שבו בשקט - על הדיון הציבורי בתקיפה האיראנית - יורי גנקין
ישראל היא מדינה שאוהבת אקשן. בשבוע אחד קורים כאן יותר אירועים מאשר במדינות אחרות בחודש ובשנה שלמה. וכך היה גם הפעם, מספר ימים אחרי שהסתיים פסטיבל גלעד שליט התחיל הפסטיבל הבא – כל מה שרציתם לדעת (או שלא) על התקיפה הישראלית באיראן. הדיון הציבורי הזה לא מועיל לאף אחד מהצדדים, בעצם אתם יודעים מה, אולי כן – לאיראן.
אם הייתי אחמדינג'אד סביר להניח שהייתי יושב מול הטלוויזיה כלא מאמין – בעל הבית השתגע הוא חושב, מה עושים החבר'ה האלה בישראל – מדברים ללא הפסקה על כן תקיפה\לא תקיפה – סוף סוף אני אפילו יכול לשלוח את ראש המודיעין שלי לחופשה שכל כך מגיעה לו.
זכות הציבור לדעת וזכותו של הפוליטיקאי להדליף כבר הפכו מזמן לאובססיה בלתי נשלטת. יעלון, ברק, דגן, דיסקין ומעל כולם בנימין נתניהו חייבים להבין כי הדיון הציבורי המתמשך בסוגיה רק מזיק למדינת ישראל ומסייע לאויביה. האם הציבור בישראל חייב לדעת מה בדיוק מתכננים הדרג המדיני והצבא רק בגלל שאם וכאשר תתחיל כאן מלחמה יהיה הציבור הישראלי זה שיספוג את הטילים? התשובה היא בשום פנים ואופן לא. ישנם דברים שהשתיקה יפה להם – עסקת שליט הייתה כזו – על אחת כמה וכמה שאלת התקיפה באיראן.
על פי הדיווחים ביומיים האחרונים, מאיר דגן ויובל דיסקין, היו מעורבים לכאורה, בהדלפות שהובילו לגל הספוקלציות הנוכחי. לכאורה, מדובר בתרחיש שלא ניתן לפסול על הסף וזאת לאור התנגדותם העזה של שני הבכירים לשעבר לתרחיש של התקפה. מבחינתם, ההדלפה לכאורה, סייעה בהעלאת הנושא על סדר היום ובהפנמת הסיכון הנעוץ בהתקפה אבל דגן ודיסקין כבר לא בתפקיד ועל כן אינם כפופים לראש הממשלה – נתניהו חייב בראש ובראשונה להשתיק את חברי ממשלתו.
לגופו של עניין, ברור כי ישראל לא תוכל להתמודד בשלב זה לבדה עם איראן ולכן כל הההשערות הנוגועת לתקיפה בעת הקרובה פשוט מיותרות. הסיבה לכך היא מאוד פשוטה – האיראנים למדו את מה שהעיראקים לא ידעו ופיזרו את אתרי הגרעין שלהם במגוון רחב של מוקדים. תקיפתם של כל המוקדים הללו היא מסובכת וקשה – במיוחד נוכח העובדה כי מדובר על מדינה שנמצאת אלפי קילומטרים מתל אביב.
ואם זה לא מספיק הרי שישראל תתקשה לעמוד בתגובה האיראנית אשר תכלול מאות טילים אל עבר ישראל וזאת כמובן מבלי להכניס למשוואה את החיזבאללה, החמאס ואולי גם את סוריה שישגרו טילים ללא הפסקה. כפי שכבר ראינו לא פעם בעבר, העורף הישראלי לא מוכן למכה כה אנושה משום שאצלנו תרבות ה-"יהיה בסדר" היא השולטת. ישראל אמנם לא תושמד כתוצאה ממתקפה מסוג זה אך תגובה איראנית משולבת תביא עמה מאות ואף אלפי נפגעים וייקח לנו זמן רב להתאושש.
אסור למקבלי ההחלטות לדבר על איראן כי לא משנה לאיזה כיוון יילך הדיון – תצא ישראל עם ידה על התחתונה. במדינה שבה שרים מדליפים מישיבת הממשלה שבה הם נמצאים בכדי להקדים את חבריהם בשביל כותרת בעיתון – אל לנו להתפלא כי אותם השרים פשוט לא מסוגלים לגלות אחריות לאומית ולשמור על שקט תעשייתי. במצב עניינים כזה כל שנותר לנתניהו הוא להצהיר באופן חד משמעי כי כל שר שיתבטא בנושא האיראני ללא תיאום וללא רשות – יסיים את תפקידו. אין ספק כי הציבור יגבה את ראש הממשלה – אם וכאשר.
במקביל, על מדינת ישראל לפעול בכל האפיקים העומדים לרשותה על מנת להמשיך ולעורר את המודעות הגלובלית לסכנה הטמונה בהשלמתו של הגרעין האיראני וזאת תוך שימת דגש על גיוסה של קואליציה בינלאומית רחבה ככל הניתן כנגד הרפובליקה האיסלאמית.
בסופו של דבר רק המנהיג העליון, האייתוללה חמינאי יחליט לאן מועדות פניה של איראן – אחמדינג'אד תמיד היה ותמיד יהיה בגדר בובה על חוט – נכון לעכשיו – הבובה יכולה לחייך
כותב הפוסט הוא יורי גנקין - מומחה למתן ייעוץ בתחום המיתוג האישי והעסקי ומנהל הבלוג The
Brand - המיתוג שלכם מתחיל כאן