לדעתו של שמעון שבס, מנכ"ל משרד ראש הממשלה תחת יצחק רבין זצ"ל, התנהלותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בכל הקשור למחאה החברתית שגוי מן היסוד. לשיטתו, מינויה של וועדת טרכטנברג נעשה בצורה שאינה נכונה מבחינה פוליטית וציבורית ולכן תוצאותיה יהיו בהתאם. מר שבס קובע נחרצות כי המחאה החברתית איננהחברתית בלבד כי אם גם פוליטית. מכאן שגם כל הגישה של נתניהו למחאה היא גישה קודם כל פוליטית ורק לאחר מכן כלכלית וחברתית.
ראש הממשלה נמצא כעת, שלא בטובתו, על פרשת דרכים, עליו להכריע לגבי מדיניות כוללת לטיפול בקולות המצוקה שעולים מן המחאה. בניגוד לגישה הכלכלית שמדברת על העברה סמנטית של תקציבים מאגף אחד אל עבר אגף אחר, פה יש צורך בהחלפת דיסקט שכוללת שינו בסדרי העדיפות הלאומית.
במידה וראש הממשלה באמת רוצה שהוועדה שמינה לטיפול במחאה החברתית תהיה אפקטיבית, עליו להכתיב להם בצורה ברורה את יעדי המדיניות שאותה הוא מתכוון להוביל. במקרה הנדון, עליו להבהיר להם בצורה שאינה משתמעת לשני פנים איך הוא רואה את השינוי בסדרי העדיפות הלאומית. בין אם באמצעות הגדלת הגירעון, חלוקה מחדש של עוגת התקציב ואם בשינוי בנטל המיסים. עליו להתוות קווים מנחים שעל פיהם יש לפעול. ממש כמו מדינאי שמנחה את פקידיו בנוגע לניהול מדיניות החוץ, כך עליו להנחות את חברי הוועדה בקשר לתכנון מחדש של מדיניות הפנים.
חשוב לזכור כי שמעון שבס, בעת כהונתו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה תחת יצחק רבין זצ"ל, היה אמון על ההוצאה מן הכוח אל הפועל של מדיניות הפנים שהכתיב לו רוה"ם. גם אז עמדה הממשלה בפני מצוקת דיור נוראית ותשתיות אזרחיות מוזנחות. אלא שרבין, בניגוד לנתניהו, קיבל החלטות אסטרטגיותלהסיט תקציבים מהשטחים לטובת החינוך, הבריאות והתשתיות הלאומיות. שביבי לעומתו, מוקף בקואליציה ימנית וחרדית שחבריה לא יוותרו על התקציבים הגדולים שלהם הם הורגלו במהלך השנים האחרונות. אילו הוא (ראש הממשלה) היה מודיע קבל עם ועדה על כך שהוועדה שמינה קיבלה הנחיה ברורה לחלק מחדש את העוגה התקציבית, ייתכן שהיה למהלך סיכוי, אבל בפועל, דיבורים לחוד ומעשים לחוד.
כך שמכל מה שנאמר לעיל ממקד מר שבסאת מצב העניינים נכון לעכשיו לשני נושאים עיקריים: האחד, צורך כן ואמיתי לשנות את סדר העדיפות הלאומית כפי שהוא בא לידי ביטוי בתקציב המדינה. השני, זה ניהול. הניהול של המדינה נמצא כיום בידי מנהלים שחסרים את כישורי הניהול הנדרשים על מנת להבטיח טיפול יעיל בסוגיות החברתיות הבוערות שנמצאות על סדר היום. במקום לדבר על "סופר טאנקר" צריך לשוב למודל שיזם בזמנו שבס ושזכה לכינוי "אוטובוס המנכ"לים". מדובר על גוף שירכז בתוכו את כל הגופים הרלוואנטיים תחת קורת גג אחת ויבטיח כי הם יעבדו בשיתוף פעולה ובתיאום מלא האחד עם השני. זה כבר תקופה ארוכה שניהול המדינה איננו מתנהל כשורה וחלק מההשלכות של זה באות לידי ביטוי במחאה החברתית הנוכחית.
התוצאה של היעדר היכולת מחד וצורך לשינוי מנגד הביא למחאה הציבורית וזה רק עניין של זמן עד שהמחאה תתורגם לתנועה ומשם למפלגה. למעשה כבר עכשיו ניתן להבחין בראשית הנביטה של אותה מפלגה. מנהיגי הסטודנטים, אלדד יניב ותנועתו הפעילה וראשי המחאה, כולם כבר חברים בברית ציונית שקורמת עור וגידים.
כפי שההיסטוריה שבה ומלמדת אותנו כל העת, האירועים וההתרחשויות בארץ רודפים אחד את השנייה בקצב שרק הולך וגובר. מהבחינה הזאת הזמן איננו עושה חסד עם תנועת המחאה. האירועים הביטחוניים בדרום, ההתחממות הצפויה לקראת ספטמבר ועוד אי אלו אירועים שמן הסתם יתרחשו על ציר הזמן הקרוב, יסיטו את תשומת הלב מן המחאה. מה גם שכל שוכני האוהלים מעצם היותם בני אדם בשר ודם ילכו וישחקו ככל שיחלפו הימים. במערכות הבחירות האחרונות לא חל שינו דרסטי במערך הכוחות הפוליטי.
לכן, רק באמצעות הקמת מפלגה שתחרוט על דגלה את שינוי סדרי העדיפות הלאומית, מחויבות לאג'נדה החברתית והשקעה בתשתיות ובמערכות האזרחיות ניתן לשנו את מאזן הכוחות הפרלמנטארית. חשוב לזכור כי בבחירות האחרונות, קרוב לחמישים אחוז מבעלי זכות כלל לא מימשו אותהבגלל היעדר אמונה במערכת הפוליטית. מפלגה חדשה שתפיח תקווה לעתיד טוב יותר היא האמצעי שלדעתו של שמעון שבס ישיב את המצביעים לקלפי ויביא לשחר חברתי חדש בפוליטיקה הישראלית.
למאמר נוסף בנושא שמעון שבס והמחאה החברתית