שבס שמעון, מי שכיהן כמנכ"ל משרד רוה"ם תחת יצחק רבין ז"ל, זכור לרבים בתור מי שלאחר הירצחו אמר כי "הלכה לו המדינה". ואכן, האמירה הנ"ל בהחלט תיארה את התחושה שליוותה את הרוב הדומם מקרב עם ישראל בעקבות הלילה הטראגי בנובמבר 1995. את שש השנים האחרונות בילה מר שבס בלונדון, בירת בריטניה , משם הוא ניהל את עסקי הייעוץ הפוליטי חובקי העולם שלו. מאורעות הקיץ האחרון, אותה התעוררות חברתית ואזרחית, גרמו לו לרגיש לראשונה מזה כעשור כי ייתכן והמדינה מתחילה לחזור אליו. כמי שהשתתף בחלק מאותם עצרות וצעדות המוניות, מר שבס ראה מקרוב את הלבן בעיניים של בני הדור הצעיר שמילא את הרחובות וזיהה שם ניצוצות של תקווה.
השנים הרבות שבהן בילה שבס שמעון כיד ימינו של יצחק רבין ז"ל, בעיקר השנים כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, לימדו אותו כי ניתן להוביל לשינוי בסדרי העדיפויות. מר שבס היה אמון על ההוצאה מן הכוח אל הפועל של מדיניות הפנים של ראש הממשלה. הוא היה עד לאופן שבו יש להנהיג, לקחת אחריות ולהוביל את העם שבראשו הוא עומד ועל ידו הוא נבחר אל עבר חוף המבטחים.
בהביטו אל ההנהגה הנוכחית, בראשות הצמד ביבי נתניהו את אהוד ברק, שבס שמעון רואה בעיקר הנהגה מבוהלת, חלולה, מתחמקת ובעיקר מנותקת. הגיע הזמן לעשות מעשה ולהקים מפלגה חדשה. הפרדיגמה הקיימת של ימין מול שמאל, דתיים מול חילוניים, חרדים קיצוניים מחד אל מול ערבים מנגד, אותה צריך לשבור אחת ולתמיד. מאות האלפים שמילאו את הרחובות והכיכרות בקיץ האחרון הגיעו מכל שכבות האוכלוסייה. העצב האזרחי של כולנו פקע. הויכוח והדיון המסורתי בין מה שנהוג לכנות השמאל לבין מה שנהוג לכנות הימין שירת ומשרת בעיקר את מנהיגי המחנות ולא את החברים בהם. שכן כל עוד יש נושאים במחלוקת בין המחנות הרי שאת הנושאים שנוגעים ומאחדים את כולנו ניתן לדחוק ולדחות. אלא שמחאת הקיץ, שאין להפריד אותה מגלי המחאה האזרחיים ששוטפים את שאר העולם, היא האות שהגיע הזמן לשנות את כללי המשחק.
לצד הצעירים חדורי הלהט והיצרים, שמבינים היטב כי עכשיו זאת שעת הכושר לקחת את גורלנו בידינו, יש שורה של מנהיגים בזירה הפוליטית שבהחלט מבינים ומשדרים על אותו הגל. אם זה יאיר לפיד שכולם מצפים להצטרפותו למגרש הפוליטי, שלי יחימוביץ' שכבשה את ראשות מפלגת העבודה אם האג'נדה החברתית המובהקת ואפילו אריה דרעי, שאין מתאים ממנו לחבר בין דתיים לחילוניים. על כל מי ששואף להוביל סדר יום אזרחי לשים את שיקולי האגו בצד ואת טובת המדינה בחזית. בהחלט יש מקום ובעיקר צורך בהקמת מפלגה חדשה שתסייע לשבור את מאחז הכוחות הפרלמנטארי הקיים. שאם לא כן, נמשיך לקבל את אותה הגברת בשינוי האדרת. רק באמצעות הכנסת נציגי ציבור חדשים, טריים, לגמרי לא מחויבים לסדרי השלטון הקיימים, רק כך ניתן להביא את השינוי בסדרי העדיפויות.
הנהגה אמיתית ולא מתרפסת, יכולה לקבל החלטות מהותיות ולא קוסמטיות בנוגע לכיוון ולדרך. על מנת להוריד תקציבים ממקומות שבאופן מסורתי לא נוגעים, כגון מגזרי הביטחון וההתיישבות ביהודה ושומרון, צריך הרבה נחישות ואמונה בדרך. שבס שמעון מזכיר לכול מי שמרים גבה כי היה זה לא אחר מרבין הביטחוניסט שביום אחד קיבל החלטה להעביר תקציבים לטובת תחומי התשתיות הלאומיות, החינוך והבריאות על חשבון אותם מגזרים שמנים ושבעים. מר שבס בעצמו היה אחראי על שיקום תחום התשתיות ובעיקר הדיור הציבורי.
כיום המצב הלאומי, הן בתחום הפנים והן בתחום המדיני- ביטחוני, זהה לערב מלחמת יום הכיפורים 1973. כמי שנכווה בנפשו ובגופו באותה מלחמה נוראה, שבס שמעון מתריע בבני הדור הצעיר, ילדי החורף של 73', לא להאמין ולא לסמוך על ההנהגה ובטח לא על המנהיגים. חובתם של האזרחים בכלל ושל הצעירים בפרט לפקוח שבע עיניים וכמספר הזה אוזניים על כל צעד ושעל של נבחרי הציבור. הפערים שהולכים ונפערים בין ההנהגה לבין ציבור הבוחרים אינם יכולים להשאיר אף לא אחד באדישותו. מי שלא יקום ויקים קול צעקה ימשיך לקבל רק פירורים מהעוגה.
שבס שמעון לא נבהל מכל אותם מתריעים בשער שטוענים כי האלטרנטיבה לקפיטליזם זה הקומוניזם רחמנא לצלן. מר שבס מזכיר כי הבעיה איננה הקפיטליזם ולכן גם המחאה איננה מקדמת את הקומוניזם. המחאה יצאה ועוד תמשיך לצאת כנגד החזיריות. נגד יחסי הגומלין הלא סבירים שבין בעלי ההון לבין האוחזים בהגה השלטון. כל אותם אנשי עסקים שהלוו מן הציבור וכיום אינם מסוגלים לעמוד בהחזר החובות שלהם, צריכים לממש נכסים ולהכניס את שתי הידיים עמוק לכיסים בטרם הם פונים לציבור בהצעות לתספורות ושאר סוגי הסדרים. על ההנהגה במקום להתארח בחתונות ובמסיבות של אותם בעלי הון, לגלות תקיפות ונחישות כלפיהם בכל הקשור להחזרת ההלוואות עד הגרוש האחרון.
שבס שמעון מבהיר כי לצד הקבלה לחברות בארגון ה- OCED יש עדיין הרבה רעות חולות בחברה הישראלית. לא ייתכן כי בתוך העשור השני של המאה העשרים ואחת יש בארץ שיכונים משנות החמישים. לא ייתכן כי יש ישובים שבהם אין תשתית מודרנית והביוב זורם בהם ברחובות. כשם שההנהגה לא מסוגלת לקבוע גבולות של קבע ומעדיפה מצב של קיפאון מדיני, אגב בידוד בינלאומי הולך ומחמיר, כך היא איננה מסוגלת להוביל לסדר יום אזרחי. כך נוצר וואקום שאת התוצאות שלו אנו רואים יום יום. אם זה בדמות גל חקיקה קיקיוני שבא לדכא את חופש הביטוי ואם זה בכל השערורייה בתחום של הדרת הנשים מן המרחב הציבורי.
שבס שמעון היה מעורב בצורה זאת או אחרת ברקיחת המהלכים שבסופם חזר אהוד ברק לפוליטיקה לאחר שפרש ממנה בבושת פנים לאחר המפלה בבחירות מול אריק שרון. כשם שתלה בו תקוות, כך עומק האכזבה שלו מתפקודו ומהתנהלותו. הוא גם מרגיש מחויבות לסייע כלל שרק אפשר להביא להורדתו מהשלטון. הוא בהחלט מאמין בדור הצעיר שמילא בקיץ את רחובות הארץ לאורכה ולרוחבה כי ביכולתו להביא לשינוי אמיתי, מהותי ויסודי בסדר היום הלאומי. אל לנו לתת לאביב האזרחי שעובר כעת כל העולם לפסוח עלינו. חלה עלינו החובה להביא לפריחה של אביב ולמנוע את החורף הקר והאכזר שהצמד ביבי את ברק כל כך חפצים להביא עלינו.
הניצנים לשינוי כבר נבטו בקיץ. כל שנותר זה להמשיך ולטפח אותם על מנת שיצמחו ויפרחו במלוא תפאורתם. שבס שמעון, שכבר ראה וחווה לא מעט התרחשויות פוליטיות בחייו, בין השאר מתוקף תפקידו כיועץ פוליטי לעשרות מנהיגים ברחבי העולם, מאמין שזה מצב של להיות או לחדול. אלא שבניגוד לבני דורו שנתנו לגולדה ודיין להתל בהם ולהביא עליהם את האסון, הרי שהדור של היום חייב ויכול לנוע מהגרסה המודרנית שלהם, קריא ביבי וברק לממש את תכניותיהם המגלומניות הרות האסון. הוא מצידו יעשה הכול וירתום את מלוא ניסיונו וכישוריו הפוליטיים המחודדים על מנת שהמהפך האזרחי – חברתי יצליח. 16 שנה לאחר שהמדינה הלכה לו ולדור שלם שדרש שינוי, הגיע הזמן להשיב אותה הביתה, לאזרחים.
למידע נוסף אודות שמעון שבס