מחאה חברתית, מנהיגות ושמעון שבס

לו הייתי דפני ליף, או איציק שמולי, הייתי מקים מפלגה. לא לקראת הבחירות אלא ממש עכשיו. הרי לדתיים על כל פלגיהם, לערבים ולכולם יש מפלגות למכביר, אז למה שלא תהיה מפלגה למעמד הביניים הלא מקושר ? למה לאלו שנושאים בנטל לא יהיה ייצוג פוליטי הולם ?

בפרפראזה על הסרט הבלתי משוחדים למפלגה החדשה אפשר לקרוא הבלתי מחוברים. בלי תקנונים לא ידידותיים ומרובי סעיפים. המצע צריך להיות קצר וקולע. בהיר ונהיר לכול. עם התייחסות ברורה וקונקרטית לסוגיות שעל הפרק כגון החינוך, הבריאות, הדיור וכמובן, יוקר המחיה וסדרי העדיפויות. מעבר לכך אין כל צורך.


לו הייתי דפני ליף או איציק שמולי וחבריהם, לא הייתי יוצא מגדרי על מנת לחבור לכל שאר קבוצות המוחים ולהשכין שלום "כלל עממי".  גם לא הייתי עולה על המסלול של דו שיח של חירשים מול הממשלה. במקום זה הייתי ממקם את המפלגה החדשה על הסקאלה הפוליטית ומניח לפתחו של ראש הממשלה  את האתגר לבצע את השינוי המתבקש בסעיפי הרווחה השונים. בא בעת אני ממשיך לשהות במאהל ברוטשילד פינת הבימה ועושה ככל הנדרש על מנת לשמר ותחזק את המחאה. אילו הייתי גברת ליף או אדון שמולי, הייתי גם נמנע מלגעת בתחום המדיני. לא מתייחס לתהליך השלום בכלל ולסכסוך עם הפלשתינאים בפרט ואפילו לא לפזורה הבדואית הלא מכורת. שכן כל נגיעה בתחומים הנ"ל מפחיתה מיידית את אחוזי התמיכה בקרב הציבור הרחב. הדיון בנושאים המדיניים הוא הוא שהביא את השמאל עד הלום ודחק לפינה את מעמד הביניים.

הגיעה העת שתהיה לנו מפלגה שמתמקדת באדם ולא באדמה. אפשר לפקוד את חבריי המפלגה באינטרנט ובכך להבטיח שקיפות מלאה, בנוסף לפיקוח ציבורי אדוק. ניתן לגבות דמי חברות סמליים ביותר ולהימנע משימוש בקופה עד למועד הבחירות. איך אמר ג'ון לנון, תדמיינו. תדמיינו שכל אותם 300,000 מפגינים יתפקדו וישלמו את דמי החבר. כך שלמפלגה החדשה יהיה הון עצמי שיספיק על מנת להריץ קמפיין בחירות שממומן בידי שכבת הביניים העמלה ולתת קרב ראש בראש מול המערכת הפוליטית המיושנת והמקרטעת שקיימת פה.

קופה של 50 מנדטים

עכשיו הכדור נמצא בידיו של ביבי. לרשותו יש שנה וחצי לבצע את השינוי המבוקש. לדעתי אין סיכוי פוליטי ו/או אישי שהוא יעשה את השינוי לכן חובה להקים מיד, לאלתר, מפלגה חדשה שמבוססת על יושבי האוהלים בשדרות ובכיכרות בכל רחבי הארץ ואנשים נוספים שרוח המאבק והמחאה בנפשם ובגופם. זה מאבק קשה כי ייתכן שבספטמבר הכל יתפוגג על רקע הסחרור המדיני הצפוי בגלל הכרזת העצמאות הפלשתינית.  אבל אל דאגה. המהות של המחאה תישאר. הרעיון שהגיע העת לשינוי ה"דיסקט" לא יחלוף במהרה מראשי האזרחים. אף אחד מהשחקנים הקיימים בזירה הפוליטית לא יזכה מן ההפקר. אמנם שיעור האבטלה במשק הינו מן הנמוכים במערב, אבל בהתחשב בעובדה שרבים מן המועסקים נמצאים מתחת לקו העוני הרי שמדובר במעין ניצחון פירוס. במקרה של אותו מעמד ביניים שעומד במרכז המחאה, מדובר במי שלמד, השקיע, הזיע והגיע לארץ המובטחת אך בשעריה לא נכנס. או יותר נכון הגיע לבאר אבל לא מסוגל לשבור את מחיצת הזכוכית על מנת ליהנות ממימיו. כאן שורש הבעיה, כאן מקור הזעם והמחאה.

סקרי עומק שונים שבוצעו לאחרונה, חלקם גלויים וחלקם סמויים, מלמדים על קרוב ל-50 מנדטים של קולות צפים. כלומר כמעט מחצית מכלל הכוח האלקטוראלי מחפש בית פוליטי חם. כמו כן יש סקרים שעל פיהם מפלגת "המחאה" יכולה לגרוף בין 20 ל-40 מנדטים ביום טוב. אמנם כל הסלמה ביטחונית או אסון טבע יכולים להוריד את המחאה ביגון שאולה, אבל הפוטנציאל עדיין קיים וגורף תוך חציית מחנות פוליטיים. בל נשכח כי המחאה איננה ייחודית לנו. היא חלק מגל כלל עולמי של גולשי האינטרנט המשכילים ברובם שמרגישים שהמדינה שלהם (כל אחד ומדינתו שלו) לא סופרת אותם. כעת, הגיעו ההמונים להבנה כי בידיהם עוצמה עצומה. באמצעות הרשתות החברתיות  הם התארגנו והתחברו. הם חדורי רוח קרב ונחושים להביא את השינוי. איך אמר אובמה ? כן, אנחנו יכולים.

מנהיג כן, ועדה לא

אילו היו מנהיגנו חכמים, היו כבר מזמן פועלים. ביבי, ציפי, שלי ובוז'י היו צריכים לחתום קבל עם ועדה על קוד אתי פרלמנטארי חדש ומחייב. כך היו יוצרים את הרוב הפרלמנטארי הנדרש שהיה מאפשר להם לחולל את השינוי שכולנו מייחלים לו.

כמו שמטפלים ב"באגים" במחשב, הגיע העת לעשות restart למערכת הפוליטית. חייבים לשנות את שיטת הממשל בכדי לאפשר למדינה לשוב למסלול ה"נירמול" של יחסיה עם האזרח. יש צורך לבנות מחדש את כל תשתית היחסים שבין הנבחרים לבין אלו  שעל גבם מונח כל העול של המדינה. סדיר העדיפויות חייבים להשתנות מן הקצה אל הקצה.ימי הסחיטה והאיומים, הדילים והספינים חייבים לעבור מן העולם. חייבים להסדיר אחת ולתמיד את מערך המימון למגזרים, הבנייה בשטחים וכל שאר שטחי ההפקר התקציביים. השקעה מאסיבית בחינוך הממלכתי המוזנח, בבריאות הציבורית השוקעת, רפורמה מתקנת במיסים, צבא או שירת לאומי חובה לבני כל המגזרים, כולל חרדים וערבים.

מר נתניהו חייב להבין שזה להיות או לחדול. או להמשיך להתקדם לכיוון של מדינת עולם שלישי כושלת, עם המוני ישיבות שלא תורמות ומחסור באנשי רוח ויזמים מבריקים או לבלום בחריקת בלמים, לפרסס ולהתחיל להתקדם לעבר מדינה מודרנית, ליברלית וכעיקר שוויונית בחלוקת הנטל.

אבל, נתניהו כבר החליט. למעשה הוא החליט שלא להחליט. אין בו את רוח המנהיגות הנדרשת. במקום להוביל למעשים הוא ממשיך להתמקד בדיבורים. בכל פרשת דרכים שבה נדרשת החלטה מנהיגותית ואמירה ברורה, בוחר ביבי להקים ועדה. ועוד ועדה. מרגע היבחרו לעמוד בראשות הממשלה הוקמו כבר למעלה מ-21 ועדות שמיועדות לטפל בכל הסוגיות והבעיות הבוערות. לא, בנימין נתניהו איננו בשל וכשיר להוביל מהלכים מהותיים שישנו את כללי המשחק.

לא בכדי יועצי התקשורת השונים של כבוד רוה"ם באים והולכים לאחר סיבוב של חצי שנה בממוצע. יכולות הניהול שלו בכלל והאצלת הסמכויות בפרט לא מקצועיות בעליל. הוא איננו סומך על איש פרט לעצמו ומקפיד להיות מעורב בכל הודעה שיוצאת לתקשורת. כל זה עוד בטרם הכנסנו למשוואה א הגברת שכולם נזהרים בכבודה ובעיקר חוששים מחרצובות לשונה, שכן ידה בכל. חבל, ממש חבל, אבל ככה לא מנהלים מדינה ובטל לא מביאים לשינוי בשיטה.

בהקשר של המחאה החברתית העכשווית, הרי שבמקום עוד וועדה מרובת חברים צריך היה להפגין מנהיגות ללא דופי. על מנת לנתב את הספינה כולה לעבר חוף המבטחים, צריך קברניט נחוש ומיומן ולא חבורת מלחים שישבו על המדוכה וישיאו עצות. אבל בהרכב הקואליציוני הנוכחי אין לקפטן נתניהו יכולת לתמרן. יש לו את ליברמן מימין ועובדיה משמאל. החרדים מלפנים והמתנחלים מאחור. בהקשר של המתנחלים, אליהם אין לבוא בטענות. הם בסך הכל ביצעו את מה שממשלות ישראל לדורותיהם אפשרו ואף עודדו אותם לעשות. אם ברשות ובסמכות ואם בעצימת עין.

האוטובוס של שמעון

אם בכל זאת חפץ מר נתניהו למצוא דרך יעילה ומוכחת להתמודד עם המצב שנכפה עליו הר כגיגית, יואיל נא ללמוד מכהונתו של יצחק רבין בראשות בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת. אז כמו היום, מצוקת הדיור הייתה חמורה. בנוסף היינו בעיצומו של גל העלייה הגדול מבריה"מ לשעבר. גם אז ירשה הממשלה החדשה בראשות רבין את תוצאות המדיניות של קודמתה שהעדיפה את המתנחלים והחרדים. אלא שבזה נגמר הדמיון. רבין, באקט של מנהיגות כפי שמצופה ממנהיג אמיתי, עשה יותר ודיבר פחות. במקום להקים ועדות על גבי ועדות, פשוט הוציא את המדיניות החברתית מן הכוח אל הפועל. את המשאבים שקודמו בתפקיד, שמיר, הפנה למתנחלים ולחרדים, הוא הפנה לחינוך ולתשתיות. בחסות תהליך השלום שהניע התאפשר לו, למר ביטחון, להסיט כספים מתקציב הביטחון לטובת השקעה בפנים. בשנות כהונתו הקצרות הוא הביא לשינוי מן הקצה אל הקצה בפניה של המדינה.

את הביצוע של מדיניותו הפקיד רבין בידיו של איש אמונו ומנכ"ל משרדו, שמעון שבס. מתוקף תפקידו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, יישם שבס בפועל את היעדים שקבע רבין. מגובה בסמכויות שהאציל לו ראש הממשלה, יזם שבס את מה שכונה "אוטובוס המנכ"לים". במקום סופר טאנקר , וונדלים וכל שאר המושגים השיווקיים, כל מה שצריך זה החלטיות מחד ונחישות מנגד. האוטובוס ההוא חרש את הארץ לאורכה ולרוחבה, בכל שבוע לעיר אחרת. נוסעי האוטובוס היו מנכ"לים של כל משרדי הממשלה, נציגי הוועדות לתכנון ובכל מי שיש על אחד מברזי הבירוקרטיה. במילים אחרות, אותו "אוטובוס" תפקד הלכה למעשה כגרסה המוקדמת ובעיקר המוצלחת יותר של ה"סופר טאנקר". אלא שבמקום לעוף אל על במנותק מפני קרקע המציאות, הוא פעל ביעלות של בולדוזר שפרץ את כל חסמי הבירוקרטיה וכיבה אותם ביעילות.

שמעון שבס תפקד על תקן יושב ראש העל של וועדות התכנון והבניה.  כל ועדה שהתקשתה להפשיר, לשחרר ולאפשר התחלת בנייה מיידית על קרקע ייעודית, הייתה עולה לירושלים ולא עוזבת עד למציאת הפיתרונות הנדרשים. כך, באמצעות ביצוע נחוש והחלטי, החלה בנייתן בפועל של קרוב ל-80,000 יחידות דיור בפרק זמן של פחות מתשעה חודשים. המחירים בתחום הדיור ירדו כתוצאה מכך ב-15 אחוזים. במקביל לתנופת הבנייה למגורים הוביל שבס לפיתוח מאסיבי ואינטנסיבי של כבישים, מחלפים וכל תחום התשתיות הלאומיות בכלל.

במקום סופר טאנקר , וונדלים וכל שאר המושגים השיווקיים, כל מה שצריך זה החלטיות מחד ונחישות מנגד. החכמה היא למנות את אנשי הניהול שמסוגלים לבצע וליישם את ההחלטות. כן, בסופו של דר הכל מתנקז ליכולת להחליט שמהווה תכונה מרכזית של כל מנהיג. היכולת להכריע בין טובת המדינה לבין שלמות הקואליציה. האם להעדיף את האזרח מן השורה שגם עובד למחייתו, משלם מיסים לקופת מדינתו, מגן במסגרת שירות המילואים על מולדתו ומחויב בכל נימי נפשו לארצו או שמה תעדיף את תלמיד הישיבה שכל עיסוקו מתמקד בלימוד תורה מצאת החמה ועד שקיעתה או מקים מאחזים לא חוקיים על אפה וחמתה של הממשלה ?  מנהיגות והחלטה, זאת הדרישה האמיתית של המחאה.

למידע נוסף אודות שמעון שבס והמחאה החברתית