חג פורים כבר מתדפק על דלתות הבתים, הרחובות והמשרדים, ההורים עסוקים בהכנת תחפושות, משלוחי מנות, ותהלוכות למיניהן, וכרגיל, הסוגיה המעיקה של כל הורה שכיר בישראל היא לתמרן בין העבודה לבין הפעילות עם הילדים, מכוון שגני הילדים ומוסדות החינוך בחופשה לרגל החג, בסמוך לו וגם קצת אחריו, לטובת מי שהתקשה להתעורר בבוקר שאחרי העדלאידע ככל הנראה, ובמשרד המעסיק משדרים עסקים כרגיל.
כאן נכנסים שוב להגנת העובד דיני עבודה המאפשרים, על פי חוק, לנצל ימי חופשה ממקום העבודה בתשלום, ובנוסף על כך, לדרוש יום בחירה אחד לפחות במועדים ספציפיים כדלקמן: ט' באב, יום הזיכרון לחללי מערכות צבא הגנה לישראל, ל"ג בעומר וחג פורים. בימים אלו עולה על שולחן הדיונים גם הצעה להעניק עוד יום בחירה בשנה לכל עובד, אך סביר כי לא כל מקום עבודה יואיל ליידע את העובדים, ובכך תמנע מהם זכותם לממש את יום הבחירה. כמו כן, בכל הנוגע לימי חופשה שנצברו ולא נוצלו, ניתן להמיר בתשלום פיצויים עם סיום עבודתו של המועסק, ולפדות את הימים המגיעים לו, על פי חוק, בתשלום כספי על פי חישוב שכר יומי כפול ימי העבודה שנצברו כחופשה ולא נוצלו בפועל. אף על פי כן, כדאי שכל עובד יידע את זכויותיו ולכן יצוין כי יש להביא לידיעת כל מועסק ומעסיק את התנאים לקבלת ימי חופשה והם:
שכיר זכאי לחופשה שנתית על פי חוק חופשה שנתית. ימי החופשה השנתית נקבעים על פי ותק העסקתו של השכיר. לפיכך בארבע השנים הראשונות זכאי שכיר העובד כחמישה ימים בשבוע לחופשה בת 12 יום סך הכל, עובד במשך שישה ימים בשבוע ל-14 ימי חופשה בשנה, ומי שצבר ותק של חמש שנים ומעלה יכול לצבור עד 28 ימי חופשה בשנה מקסימום.
עם זאת, לא ניתן לצבור למעלה משבעה ימי חופשה, ולכן חשוב לנצל את הימים כשמתאפשר.
מאמר זה אינו מהווה תחליף להתייעצות משפטית עם עורך דין דיני עבודה