התיישנות תביעות רשלנות רפואית

התיישנות תביעות רשלנות רפואית – מבוא:

כאשר לאדם נגרם עוול, הוא יכול לבקש פיצוי בבית המשפט בדרך של תביעה. אולם לא סביר שהוא יוכל לבקש את הפיצוי אחרי מאה שנים. זאת בגלל שתי סיבות:

1. הנתבע לא שמר את הראיות שיכולות להוכיח שהוא לא חייב לתובע כלום. למשל, הנתבע זרק את הקבלה שמוכיחה שהוא כן שילם לתובע את מה שהוא חייב לו.

2. הנתבע הסתמך על כך שהוא לא יצטרך לפצות את התובע ועקב כך והרע את מצבו. למשל, הוא השתמש בכסף כדי לצאת לטיול ואם הוא יצטרך עכשיו לפצות את התובע, אפילו לא יהיה לו כסף לאוכל. דוגמא אחרת היא שחברה השקיעה את כספה במבנים נייחים ואם היא תחויב לפצות את התובע, היא תצטרך למכור אותם במחיר נמוך מערכם כדי להשיג את הכסף באופן מיידי.

3. רוצים לעודד את התובע לתבוע מיד ולא לחכות.

במערכת המשפט שלנו תקופת ההתיישנות שנקבעה (לגבי רוב התביעות) היא 7 שנים. הנתבעים יטענו להתיישנות כטענה מקדימה.

הפירמות מנסות לצמצם את תקופת ההתיישנות תוך הדגשה שנגרם להן בזבוז בתקופה כה ארוכה מכיוון שהן צריכות להשקיע במתקני אחסון לתיקי הלקוחות ומשום שהן צריכות לשמור שיהיה להן כסף זמין בהישג יד. לעומת זאת, ניתן לחשוב על הסדר שבו יהיה אפשר לתבוע גם אחרי 20 שנה כל עוד מוכח שלנתבע לא היו ראיות שהיו יכולות לזכות אותו ורק ככל שהוא לא הרע את מצבו לרעה. בנוסף על כך, לעיתים הנתבע מודע לכך שהוא צריך לשלם לתובע, ולא הגיוני לתת לו להתחמק מתשלום רק בגלל שהוא חשב שהתובע לא ייקח את העניין לבית משפט. בכל אופן, ההסדר כיום הוא של תקופת התיישנות בת 7 שנים.

תקופת ההתיישנות בת 7 השנים קיימת גם בתביעות רשלנות רפואית. אם נגרם למטופל נזק, הוא יוכל לתבוע בעילה של רשלנות רפואית רק תוך 7 שנים (אך יש סייגים שיצוינו להלן).

התיישנות תביעות רשלנות רפואית – מה קורה כאשר לתובע נודע על עילתו מאוחר יותר?

אם התובע לא ידע שהוא יכול לתבוע בבית משפט על רשלנות רפואית במשך 7 השנים, דרכו לבית המשפט לא תיחסם כשהוא כן מגיש את התביעה. תקופת ההתיישנות מתחילה מהיום שבו נודע לתובע על עילתו. למשל, אם רק אחרי עשר שנים הוא עשה צילום רנטגן ובו התברר שהרופאים שכחו משהו בבטנו, הוא יוכל לתבוע גם אז (אם כי מומלץ לו להזדרז מכיוון שכבר עברו שנים רבות). עם זאת, לתובע אסור לשקוט על השמרים. אם יש לו חשד, הוא צריך לבררו.

התיישנות תביעות רשלנות רפואית – עד מתי נספרת תקופת ההתיישנות?

תקופת ההתיישנות נספרת עד הגשת תביעת הרשלנות הרפואית. כאשר תביעת רשלנות רפואית מוגשת בתוך התקופה, אין התיישנות.

התיישנות תביעות רשלנות רפואית – מה קורה אם הניזוק היה קטין בעת המקרה?

במערכת המשפט שלנו, אדם לא נחשב ככשיר לכל הזכויות והחובות עד שהוא בן 18. לכן אין לדרוש ממנו להקפיד על תקופת ההתיישנות כאשר הוא קטין. משום כך, הקטין יכול להגיש תביעה בעילה של רשלנות רפואית עד 7 שנים מיום שהוא פסק להיות קטין. כלומר, הוא יוכל להגיש תביעה עד שהוא בן 25. אם רשלנות רפואית נעשתה כאשר הקטין היה תינוק בן יומו, 25 שנים הן זמן די ארוך לשמירה על זכות התביעה. אך המוסדות הרפואיים אמורים לשמור על המסמכים הרפואיים ויש להם גב כלכלי.

בדומה לכך, אם מדובר בפסול דין כדוגמת אדם בעל ליקוי נפשי חמור שהוכר ככזה על ידי בית המשפט, תקופת ההתיישנות תחל רק מיום שמונה לו אפוטרופוס. זאת מכיוון שרק אז האפוטרופוס דואג לענייניו.

התיישנות תביעות רשלנות רפואית – מה קורה אם הנזק התברר רק אחרי כמה שנים?

במצבים מסוימים, ובמקרי רשלנות רפואית במיוחד, הנזק האמיתי מתברר רק אחרי שנים רבות. אם התובע יתבע אחרי שנה בגין רשלנות רפואית, ויכלול בתביעתו את הנזקים הידועים עד אז, יהיה לו קשה לפתוח את התיק מחדש אם יתגלו נזקים נוספים (אם כי, תקופת ההתיישנות נספרת רק מיום שנודע לתובע גם על נזקו). לכן עורכי דין מגישים בדרך כלל תביעות רשלנות רפואית בתאריך סמוך מאוד לתאריך של פקיעת תקופת ההתיישנות.

התיישנות תביעות רשלנות רפואית – מה קורה אם הנתבע הודה בזכות התובע?

אם הנתבע הודה שלתובע יש זכות לקבל ממנו פיצויים, תקופת ההתיישנות מתאפסת ומתחילה להיספר מחדש. כלומר, יהיה אפשר לתבוע 7 שנים אחרי ההודאה.

התיישנות תביעות רשלנות רפואית – מילות סיום:

להתיישנות יש יתרונות וחסרונות אשר באים לידי ביטוי גם בתביעות בגין רשלנות רפואית. מחד גיסא לא רוצים לגזול מהתובע על הרשלנות הרפואית את זכויותיו ומאידך גיסא לא רוצים שהנתבע ירע את מצבו. ההסדר שתואר במאמר זה מהווה מעין איזון בין הרצונות השונים.