כאשר אדם נפגע בתאונה בזמן עבודה ועקב העבודה, או בדרך מביתו למקוםהעבודה או בדרך חזרה ממקום עבודתו לביתו, תחשב התאונה כתאונת עבודה.
המוסד היחיד המוסמך לאשר האם מדובר בתאונת עבודה הוא המוסד לביטוחלאומי. נפגעים רבים חושבים בטעות, שאם המעביד הפנה אותם לקופת החולים דרךטופס 250 (טופס הפניה לקבלת טיפול רפואי שנותנים המעבידים לנפגעי תאונותעבודה על מנת שיציגו אותו בפני קופת החולים), או אם הם קיבלו מקופת החוליםמסמך רפואי שכותרתו "תעודה ראשונה לנפגע בעבודה", הרי שלמעשה התאונהאושרה כתאונת עבודה.
עובדה זו אינה נכונה כלל וזאת. כיוון והןלמעסיקים, והן לממסד הרפואי אין את הידע אין בידם הסמכות להחליט אם מדוברבתאונת עבודה או לא. למעשה, עד שהמוסד לביטוח לאומי לא הכיר בתאונה כתאונתעבודה, עדיין יש סימן שאלה האם מדובר בתאונת עבודה במקרה של חילוקי דעות,שלעתים מתעוררים בין הנפגע לבין המוסד לביטוח לאומי, בשאלה האם מדוברבתאונת עבודה או לא, יכריע בסוגיה זו בית הדין לעבודה} על פי חוק הביטוחהלאומי, ישנם מספר יסודות עיקריים המרכיבים את זכויותיו של הנפגע:
א. הזכות לקבלת טיפול רפואי
ב. הזכות לתשלום בגין אובדן כשר עבודה (דמי פגיעה)
ג. זכות נפגע תאונת העבודה לקבלת מענק נכות מעבודה או קבלת קצבת נכות מהעבודה
ד. זכות נפגע תאונת העבודה לקבלת גמלה או מענק מיוחדים
ה. הזכות לקבלת שיקום מקצועי
ו. הזכות לקבלת גמלאות תלויים בנפגעי עבודה.