המדינות מתנערות מהדת (ב-1648 היה סוף מלחמת הדתות בעולם ונחתם "הסכם ווסטפליה") וטוענות שהשכל יפתור את בעיות העולם, ע"י התפתחות המדע. עולה השאלה מה עושים עם היהודים ומתחילה תקופת האמנציפציה, שוויון זכיות ונפתחת תקופה חדשה בתוך הקהילה היהודית. לפני כן יהודי היה חי בתוך הקהילה היהודית הלכתית והחלופות שלו היו או מעבר לקהילה אחרת או התבוללות. עם תחילת תקופת האמנציפציה ונאורות- מדינות מגבילות את כוח הקהילות כדי לתת תוקף לפרט וכך מתחיל תהליך של שבירת הקהילות. כתוצאה מכך צומח מעמד ביניים שהפסיק לעשות ביטוח בריאות בחו"ל להיות דתי אך לא נדרש להתנצר. יחד עם האמנציפציה הייתה ירידה בסמכות של הרבנים בנושא המשפט העברי. במאה ה- 14 נידוי היה עונש מרכזי אך במאה ה-17 אי אפשר להשתמש בעונש זה כי אפשר לגבש חיים חילופיים והקהילה כמרכז החיים מאבדת את תוקפה ומחולקת לקהילה שבפנים וקהילה שבחוץ:
•· ההלכה מפסיקה להיות חוק מחייב של הקהילה.
•· יציאה מהקהילה- מעבר מקהילה גיאוגרפית לקהילה וולונטרית (ע"פ מנחם פרידמן סוציולוג מבר- אילן) ."היה יהודי בביתך ואדם בצאתך" (הירש). הרב צריך יותר לשכנע ולהיות קשוב לרחשי הציבור. ויש מעבר להלכות הנוגעות לספרה הדתית בלבד (ופחות לספרה הציבורית- מדינית). הסיבה ללמה אני עושה /לא עושה לא קשורה למערכת הענישה של התורה. היהדות הפכה להיות ממוקדת בתחום הפולחני ופחות בספרה הציבורית, והוגלתה מהתחום המדיני.
•· פרופ' צבי זוהר שרצה להראות שבמדינות האסלאם ככל שהייתה פחות חדירה שלה לתרבות הציבורית היא הייתה יותר סובלנית וגמישה. ככל שמערכות השליטה נכנסות רואים יותר תופעות של האורתודוכסיה האשכנזית.
תגובה לאמנציפציה
אורתודוקסיה- "החדש אסור מהתורה" (החכם סת"ם)- היציאה מהקהילה יוצר את תנועת האורתודוקסיה, המינוח אורתודוקסיה- דרך האמת. הקהילה היהודית ניסתה להגן על עצמה מול הנאורות (חומות מול התבוללות) ע"י דרך האמת של הדת ולכן מי שכן נשאר בקהילה עובר תהליך של סגירה והתכנסות בתוך הקהילה והתנגדות לשינויים המודרניים ואף הקצנה בפסיקה. הלכות ממרים, פרק ב', עמ' 77:
הלכה יג'- התורה אומרת במפורש שאסור להוסיף או לגרוע והרי בה"ד יכול להוסיף ולגרוע - אומר הרמב"ם שבה"ד בא ואומר כי לא הבנו את התורה ומפרש לפי הבנתו שלו.
התנועה הקונסרבטיבית - כל המקורות רלבנטיים (גם חילוניים) אך אנו מחויבים לכלל גוף ההלכה ולא רק לפסקי ההלכה הספציפיים, כלומר ניתן לפתח את כללי ההלכה בצורה שאנו רוצים אך לא מחויבים ספציפית לכללי ההלכה. הקונסרבטיביים בוחרים לעצמם מתוך כלל ההלכה את מה שהם רוצים בהתאם לשינויי הזמן. הרצון לשינוי בא מבחוץ אך העבודה של הפסיקה הקונסרבטיבית היא עבודה הלכתית מבפנים (הצדקה לפי מקור ישן/דעת מיעוט), עבודה עם המקורות לא כתרבות והשראה אלה כתרבות הלכתית.
הרפורמים - המשפט העברי בשימוש כהשראה תרבותית. אנו לא מחויבים לפסקי ההלכה ואנו נקבע את ה"שורה התחתונה" ונשתמש בהלכה אבל נקודת המוצא תוכל להיות מבחוץ ולאו דווקא מההלכה עצמה (ראייה בשתי עיניים תרבותית יהודית וראייה מודרנית). ה' לא קובע את אורכות החיים אחד לאחד אלה נותן להם משמעות.ואפשרות לצילום אירועים של הזמן האחרון
ריקונסטרוקציוניסטים- "הבונים מחדש", אחת הבעיות של היהדות היא חסר במשמעות... מתייחסים למשפט העברי כתרבות והם פחות נוגעים לכללי וחוקי המשפט עצמו, הם מחפשים משמעות רוחנית (למשל: חתונה אלטרנטיבית).
מע' חילוניות- מע' הומניסטיות אוניברסאלית:
1. קבוצה שרואה ביהדות מקור תרבותי (סוציאליות וכו') אך לא סמכותי מחייב.
2. מע' משפט לאומית- לזקק את המשפט העברי למדינה המודרנית.
3. תנועה שרוצה שלרבנות לא תהיה שליטה על הנישואין והגירושין, מנסים לכתוב הלכה חילונית פלורליסטית, שנותנת ליהדות החילונית משמעות.
למרות התהפוכות במאתיים השנה האחרונות גם תקופתנו נקראת תק' האחרונים מתוך אידיאולוגיה, שהיא לתת סמכות לחכמים היום כממשיכי דרכם של הגאונים הקודמים (ראשונים וגדולי האחרונים).