בשנת 1993 קם הערוץ המסחרי הראשון בישראל. מאז ועד היום חלו שינויים רבים בדפוסי הפיקוח על הפרסומות ברשות השנייה, שאת השינויים אפשר לחלק למספר תקופות.
תקופה 1: 1993-1997- מדובר בתקופה בה הפיקוח היה הדוק. הרשות השנייה הקימה ועדה שתעסוק בנושאי האתיקה שכללה פאנל של 5 אנשים, שיכלו בסמכותם לפסול או במקביל לאשר פרסומת כזאת או אחרת. ככל שהתלות בפרסומות גדלה, כך גבר הכוח בידיים של המפרסמים, שכעבור מספר שנים קיבלו את הזכות לערער על פסיקה של הועדה.לעניות דעתי באותה תקופה פרסומת זאת לא הייתה עוברת מסך, גם בגלל שהציבור שלנו לא היה בשל לתמונות מהסוג הזה. פרסומות מהסוג הזה יכלו לפגוע ברגשות הציבור, יתרה מזאת כל נושא הפרסומות היה בתחילתו, והמפרסמים לא רצו ליצור כאוס בחברה.
בשנת 1997- 2002- ככל שעוברות להן השנים נכנסים לתמונה הזכיינים, שקיבלו מנדט לפקח על הפרסומות כתוצאה מהאינטרס של המפרסמים, לפרסם באופן ליברלי יותר.לזכיינים הייתה הזכות לקבל חוות דעת מקדימה מהרשות השנייה.לצורך העניין פרסומת הייתה עולה לאוויר, רשות השידור הייתה בודקת אותה או שבמקביל נציב קבילות הציבור היה מחליט מה יהיה בגורלה, אם וכאשר היה מקבל פניות מאזרחים נסערים, שנפגעו. אם ההינו משדרים את הפרסומת באותה תקופה הזכיינים היו מעבירים את האישור לשדר את הפרסומת , אך היא הייתה נופלת בעקבות הפחד של הרשות השנייה לפגיעה ברגשות הציבור, או במקביל הייתה נחתכת ע"י נציב תלונות הציבור, שהאינטרס שלו זה לדאוג לכלל.
בשנת 2002-2005- בתקופה זאת הזכיינים מאשרים את הפרסומות של הערוצים המסחריים.כתוצאה מהכוח שניתן לזכיינים נוצר מעין משבר אמון בין הרשות לאותם זכיינים, הרבה בגלל הפגיעה ברגשות או מאלימות ,והרבה פרסומות מוצאות עצמן מחוץ למרקע. שני הצדדים מגיעים לעמק השווה, שהפעם הכדור בידיים של הרשות, שעליה מוטלת האחריות לבחון איזה פרסומת ראויה לשידור ואיזה לא. בתקופה זאת המצב מאוד עדין , כי החברה אולי בשלה אך ישנם שכבות שיכולות להיפגע.חשוב לציין שקיימת האפשרות לשדר את הפרסומת לאחר השעה 21:00 לפחות. לעניות דעתי הגרסה של הפרסומת תעבור כתוצאה מהגלובליזציה, ועקב הבשלות של החברה בתקופה זאת.
משנת 2005 ואלך, המצב לא משתנה בהרבה, הזכיינים ממשיכים לאשר תחת פיקוח של הרשות, במידה וזאת פרסומת שמנוגדת לכללי האתיקה (דו"ח 2004). בתקופה זאת כמו בתקופה הקודמת סביר מאוד להניח שהפרסומת תעבור מסך, כי הציבור יבין שהמסר הוא לגבי התוכנה ולא המיניות.
אפשר להבחין בבירור כי ככל שעוברות השנים הערכים שלנו משתנים וכתוצאה מכך הנורמות האתיות שנגזרות מהערכים משתנות, אם היינו לפני עשור שמרניים, ללא ספק החינוך של היום ברוב בתי ישראל הוא פחות שמרני ויותר פתוח. מה שמקובל במדינות של המערב מסתבר שמתקבל גם אצלנו כתוצאה מהכפר הגלובלי בו אנו נמצאים בימים אלה.אם הפרסומת של "קאסטרו" נחשבה כחוצת גבולות בתקופה הראשונה, רוב הסיכויים שהיום היינו מעכלים אותה ביותר פרופורציה, ולא מרימים גבה כמו שעשה רוב הציבור באותם ימים.
לעניות דעתי נוצרה כאן מגמה שלילית בכל הנוגע לפרסומות, אם המבוגרים סולדים מאופן הצגת המסרים, הצעירים רואים בזה דרך לגיטימית ומקורית להעביר את המסרים., בכלל מדור לדור הנוער נהיה יותר ביקורתי שלא לוקח את הדברים מובנים מאליהם, בגלל שזאת המציאות.ככל שיעברו השנים השמרנות תרד יותר ואנו ניתקל בעוד פריצות דרך בעולם המפרסמים.
לעניות דעתי, במידה והפרסומות הנ"ל הייתה מוצגת גם בארה"ב וגם בדרום קוריאה, רוב הסיכויים שהיא הייתה מתקבלת באותו אופן בשני המדינות.
אם נבחן את מאמרו של פארק (1999), נוכל להסיק בבירור כי אנו חיים בכפר גלובלי, ויתרה מזאת נמצאים במציאות של גלובליזציה, אם מבחינת התכנים שאנו רואים וצורכים ואם מהבחינה האתית.
רוב עולמנו, אם זה מזרח או מערב, לא משנה היכן אנו נמצאים על הגלובוס רובנו נצרוך את אותם תכנים, במילים אחרות את האמריקניזציה.
מדינות מתפתחות שהן בשלבי הפרטה, מנסות בכל מחיר להיכנס אל הגלובליזציה בכל מחיר, גם אם זה פוגע בשכבות החלשות של החברה, וזה מתבטא בתיעוש, במדיה, במסעדות האוכל המהיר. בכל אופן הפורמט של התכנים עובר באותה צורה ברוב המקרים.
נקודה מעניינת נוספת עליו מצביע פארק היא שגם מהבחינה האתית אין הבדלים של ממש בתפיסת הצרכים בן שני המדינות.
מה שנדחה ברוב המקרים אצל המדינות המערביות והמתקדמות נדחה באותה מידה אצל המדינות הקטנות, כמו בכל מבחן היו שגיאות בין שני המדינות, אך הן לא היו כאלה קריטיות.
מבחינת הפרקטיות של שני המדינות פארק מצא הרבה מן המשותף, בכך שהן מסכימות על איסורים מסוימים אם זה על ילדים או סיגריות לצורך העניין.פארק מסביר באופן ברור את המשותף במשתנה, האידיאולוגיה האתית של הפרט, במילים אחרות המסר, שמועבר הוא בעל ערכים וגישה מסורתית חזקה.הטענה המרכזית הייתה כי המשתנה הזה משפיע על שיפוטיים אתיים של פרסום במדיה, ובנוסף יש לו השפעה די גדולה על אופן תפיסתו ועמדותיו של הפרט בחברה מתוקנת.
האידיאולוגיה מתחלקת לשני חלקים דומיננטיים, המימד הרלטיבי סטי, שדוגל בקו, כי הצהרות אוניברסאליות על מוסר הן תלויות בתרבות ובחברה .לצורך העניין מוסר תלוי הרבה במורשת ובהיסטוריה של אומה או קהילה. מהצד השני אנו פוגשים את המימד האידיאליסטי, שדוגל בקן כי פעולות מוסריות הן מצרכים שנובעים מחוקי הטבע, האוניברסאלי.אם נבחן את שני האידיאולוגיות אפשר להסיק כי הן נלקחות מהעולם הקפיטליסטי, מערבי, ובמידה והצרכים מושפעים מאותה אידיאולוגיה הם יספקו את עמדותיהם לגבי הפרסום.
לסיכום, אנו נתקלים בעולם גלובלי בו קיימת זרימה ממושכת של רעיונות שמאחוריהן עומדת אידיאולוגיה קפיטליסטית .לבסוף טוען פארק שככל הנראה לא נצטרך יותר תקנות של אתיקה מקומית, היות והפרסום נהיה יותר ויותר נרחב וגלובלי.במידה מסוימת אולי קיים הצורך לבנות נוסח אחיד של כללי אתיקה שיהיו רלוונטיים לכולם וישמש את כולם לפתרון סוגיות הקשורות לפרסום שהולך ונהיה אותו דבר בכל מקום.