מדוע לטענת פוסטמן, הדפוס עודד את "ארגון המחשבה"? כיצד זה השפיע על סידור טקסטים ותכנים?
צורת הספר המודפס יצרה דרך חדשה לארגון התוכן, ובעשותה כן הביאה ליצירת דרך חדשה לארגון המחשבה. הקוויות חסרת הפשרות של הספר תוצר מדפסת ולא כתב יד- האופי הרצוף של הצגת הדברים, משפט אחר משפט, החלוקה לפסקאות, האינדקסים האלפבתים, מספור העמודים, הכתיב והדקדוק הסטנדרטיים- כל אלה יצרו הרגלי חשיבה חדשים. היווצרות הפורמט של הספרים והדרך המיוחדת להצפנת המידע המאפיינת את הספרים סייעו לארגן מחדש את חשיבתם של כל הקוראים, יהא מקצועם אשר יהא.
כיצד, לטענת פוסטמן, הדפוס עזר ביצירת המושג "ילדות"?
הדפוס ברא סביבה פסיכולוגית שלא אפשרה עוד להתנגד לתביעה לאינדיבדואליות. תחושת עצמיות מוגברת זו הייתה הזרע שהביא בסופו של דבר לפריחתה של הילדות. הילדות לא צצה כמובן בן לילה. נדרשו לה כמעט 200 שנה כדי להפוך לתו בלתי ניתן לשינוי לכאורה, של התרבות המערבית. אולם דבר זה לא יכול היה להתרחש בלי האמונה כי כל יחיד חשוב כשלעצמו. ככל שהתפתח רעיון הזהות האישית, השתמע ממנו בהכרח שהוא כולל גם את הצעירים, כך שבמאה ה-18, לדוגמא, נעלמה כמעט כליל ההשלמה עם מותם הבלתי נמנע של ילדים. אולם אינדבדואליזם לבדו לא יכול היה ליצור את הילדות, הזקוקה לשם קיומה לתנאים שמחייבים את הפרדת האנשים למעמדות שונים. על מנת שתיווצר הילדות צריך היה לקרות דבר נוסף והוא אכן קרה- "פער הידע". בריאת האדם המשכיל השאירה מאחוריו את הילדים. בעולם ימי הביניים הצעירים והמבוגרים כאחד לא ידעו קרוא וכתוב ועניינם הצטמצם בכאן ועכשיו. זו הסיבה לכך שלא היה צורך במושג "ילדות". כולם היו שותפים לאותה סביבת מידע וחיו באותו עולם חברתי ואנטלקטואלי. כשגילה מכבש הדפוס את עוצמת כוחו נעשה ברור שנוצר סוג חדש של בגרות. למן המצאת הדפוס ואילך הפכה הבגרות לעניין שצריך להגיע אליו. היא נהייתה להישג סמלי, לא ביולוגי- על הצעירים להפוך למבוגרים וזאת בעזרת לימוד הקריאה. לשם כך צריך היה לחנכם. התרבות האירופית המציאה מחדש את בתי הספר ובעשותה כן, עשתה את הילדות לדבר בלתי נמנע.