אם ננתח את הפרסומת המשודרות כיום עפ"י כללי האתיקה של הרשות השנייה (2005), ישנם מספר סוגיות בעיות לגבי שידורו התקין של הפרסומת. אם נבחן את סעיף 3 בכללי האתיקה, שמדבר על פגיעה בכבוד האדם, נוכל לראות בבירור שכבודו של האדם הוא עקרון אוניברסאלי.הסעיף הראשון של כללי האתיקה מדבר על האבחנה בין בני אדם לבין חפצים. הגבר והאישה בפרסומת מוצגים כחפצים זולים, כלומר כתוכנת מחשב, שרוצים לפרוץ או להיכנס אליה, אפשר להסיק ע"פ האמצעים המוצגים בפרסומות כי האישה מיוחסת לאובייקט תוך ניצול גופה. אם נבחן את סעיף המין בפרסומות, נוכל לראות, שהסעיף מדבר על איסור הצגת מסרים מיניים בפרסומת, אך יחד עם זאת, בסעיף זה אין הכוונה לכך שאין להראות אדם באפיונים של חושניות מינית , לכן לפי הפרצה בסעיף זה, אפשר להקל בפרסומת מכוון שאינה מציגה יחסי מין מפורשים, אלא מרמזת על ההולך לבוא.בנוגע לרמיזה המינית, הפרסומת עונה על הדרישות של סעיף ד', שאומרת כי פרסומת, שקיימת בה הצגה של פעולות המתפרשות כטבעיות, ואין בה אלמנטים של יחסי מין, יכולה להיות משודרת תחת תנאים מקבילים, כגון גרסה מעודנת או בשעות המאוחרות.
אם נבחן את סעיף הטעם הטוב, נוכל להסיק שסעיף זה הוא בעייתי, מכיוון שבכל חברה יש את הערכים והנורמות שלה, וערך שנחשב מוסרי בחברה אחת יכול להיות לא מוסרי בחרה אחרת. סביר להניח כי במדינות המערב השמרנות היא יותר מקלה מאשר בארצנו הקטנטנות וההצדקה לכך היא, שסביר להניח שהפרסומת הנ"ל משודרת במדינות שונות במערב, ואילו בחברה שלנו ישנם מיעוטים ומגזרים שונים, שיכולים להיפגע ולהרגיש מנוכרים מהחברה. מכאן אנו יכולים להגיע לסעיף של הפגיעה ברגשות, מכיוון שמדינתו שופעת במגזרים שערכיהם שונים, אם נבחן לעומק את האלמנטים שבפרסומת, הפגיעה בציבור היא יחסית, כלומר יהיו כאלו שלא יתייחסו אליה בתור פגיעה ברגשותיהם או בילדיהם, שצופים בפרסומת מתוקף אותה פתיחות שהם מנחילים על ילדיהם, אך מהצד השני המגזר החרדי והערבי שערכי צנעת הפרט וכבוד האישה הם ערכי יסוד שעליהם הם גדלים ומתחנכים, יכולים להיות עבורם פגיעה עצומה. מדובר בנושא משמעותי שיש ללמוד אותו בכל המכללות והאוניברסיטאות בארץ המעבירות תואר ראשון בתקשורת.
אם נבחן את המרכיב של העירום בפרסומת, נוכל לראות, שהוא בעייתי. מצד אחד מותר להיות בעירום מבלי לחשוף את העירום עצמו, אך מנגד העירום חייב להיות קשור לאובייקט, שמציגים בפרסומת, לדוגמא, בושם עם ערום, במקרה שלנו אין ממש קשר בין ערום לתוכנת מחשב, לכן אין סיבה ממשית לשדר את הפרסומת לפי סעיף זה.
לעניות דעתי כללי האתיקה מתאימים יותר למדיום הקולנוע, מכוון שהמדיום הזה דומה מאוד למדיום הטלוויזיה. גם במדיום זה צופה אוכלוסיה גדולה, שנחשפת לתכנים.כללי הרשות השנייה מתאימים יותר לפורמט של הקולנוע, מכוון שבקולנוע אין שליטה על המוצג והפרט יכול להכאבות. כללי האתיקה צריכים לתפוס מקום של קבע ואף להיות יותר חדים לנוכח העידן הנוכחי. בנוסף, בישראל קיימת מועצת לביקורת סרטים שיש ביכולתה את הכוח לפסול סרט, או להגביל את הצפייה בו לגיל מסוים, במידה והיא מתנגשת בכללי האתיקה. מצד שני, שאנו מדברים על אינטרנט אפשר לראות, שהמצב שונה בכמה מובנים מהותיים.ראשית אי אפשר להתעלם מהעובדה כי האינטרנט פרוץ לחלוטין אם זה בנושא צנעת הפרט, ואם זה בנושא הפורנוגרפיה, וכו'. לכן נוכל לראות, כי פרסומות באינטרנט עוברות ביתר קלות מאשר הן עוברת בטלוויזיה, כתוצאה מכך, שכללי האתיקה פחות מחמירים.האינטרנט פותח פרצה למתירנות שיטתית. לצורך העניין, כל חברה יכולה להעלות כל מה שהיא רוצה ללא קושי, מכוון שהפיקוח במדיום זה הוא מאוד בעייתי ונושא האכיפה שלו לא מורגש מספיק. לאור העובדות הנ"ל ללא ספק כללי האתיקה מתאימים יותר לקולנוע מאשר לאינטרנט.