בתחילת השבוע נתקלתי בסיפור המעניין של ליסה ויצ'ולס הבריטית, שאחרי שלל בדיקות פוריות, הרופאים הודיעו לה שהיא לא תוכל ללדת ושהיא ככל הנראה תישאר עקרה. וא, יום אחד, היא הובהלה לבית החולים בגלל כאבי בטן עזים וחשש לאולקוס, היא לא דמיינה שזה ייגמר בלידת בנה הראשון.
הסיפור גרם לי צורך לכתוב ולהרחיב על הקשר ההדוק בין גוף ונפש כאשר מדובר בפוריות. אני ממש לא מתפלא שכאני שומע על אישה הנכנסת להריון ספונטני למרות שאמרו לה שהיא אינה פורייה. למעשה, אני פוגש נשים כאילו כל יום. גם איני מתפלא כשאני רואה נשים שלא מצליחות להרות למרות שאין להן כל בעיה גופנית.
למידע נוסף - עדי דוידסון
איך זה קורה?
ראשית אתאר את מעגל ההורמונים של האישה והגבר.
השחלה או האשך פועלים באופן תקין רק בעקבות גירוי של הורמונים המופרשים בבלוטה הנקראת היפופיזה. בלוטת ההיפופיזה נמצאת מתחת למוח ומחוברת אליו. בלוטת ההיפופיזה פועלת רק אם מקבלת גירוי הורמונלי מאיזור במוח הנקרא היפותלמוס. ההיפותלמוס, בהיותו חלק מהמוח, מקבל אותות ממערכת העצבים הרגשית ומושפע מאד מהמצב הרגשי.
אצל האישה המערכת הרבה יותר רגישה. שינויים רגשיים יכולים לפגוע בתפקוד המעגל ההורמונאלי ולמנוע ביוץ, אך גם ההתאוששות שלה יותר מהירה לעומת הגבר. אצל הגברים השפעה רגשית פחות מזיקה אך אם כבר מתרחשת, ההתאוששות יותר קשה ויכולה להימשך בין 6-12 חודשים.
לחץ כגורם לעקרות
בישראל אחוז הזוגות הלא פוריים זהה לשכיחותם בשאר העולם, אך אחוז הזוגות המטופלים גבוה בהרבה מאד משאר העולם. ישנם לכך שני גורמים:
- לחץ של נשים לעבור בדיקות וטיפולים למרות שאין צורך
- מערכת רפואית שנענית ללחץ ומטפלת במקום לעודד ולהרגיע
למען הסר ספק: איני מאשים לא את הנשים הנמצאות בלחץ, שכן אנחנו חיים כיום בעולם מתוקשר ומלחיץ. וכמובן איני מאשים את הרופאים המנסים לעזור ככל יכולתם ובכלים אשר נמצאים לרשותם, אך לא קיבלו הכשרה בתחום הנפש והשפעתה על הגוף.
למידע נוסף - עדי דוידסון
אין תחליף לתזמון הטבעי של הטבע
כאשר אישה בארץ מנסה להרות היא מוקפת מידע שלילי. תמיד יש לה חברות שמטופלות במרפאות פוריות שמקרינות לה כמה קשה להרות. היא מציפה את עצמה באמירות שליליות כמו "אני כבר מבוגרת", "אני רוצה הריון מהר ובטח זה ייקח זמן רב להרות", "אני כבר מנסה חודשיים ולא הצלחתי (נכשלתי) אז בטח ישנה בעיה" ועוד.
ואז היא מחליטה "לזרז" באופן אקטיבי את הקליטה להריון. קונה ערכות ביוץ, מחשבת ימים ומתזמנת יחסים. תוך כדי כך הלחץ עולה, ההורמונים נפגעים וגם יחסים מתוזמנים פחות יעילים בהתעברות כי אין תחליף לתזמון הטבעי של הטבע.
הטיפולים מעלים את הסטרס מדרגה נוספת
ואז עולים שלב ודורשים בדיקות. פונים לרופא ומתחילה סדרת בדיקות מתישה ומלחיצה שרק פוגעת בפוריות. בדיקות פוריות אינן אמינות ואינן מנבאות את העתיד. בדיקות פוריות מראות תמונת מצב הנכונה רק ליום הביצוע ובמקרה הטוב לאותו החודש.
אם בדיקה מראה שאין ביוץ , הכוונה היא שאין ביוץ החודש. יתכן מאד והיה ביוץ לפני חודשיים (לפני שהחל הסטרס) וגם יתכן מאד שיהיה ביוץ בעוד חודש. גם בדיקות זרע מראות את המצב הנוכחי באותו יום בלבד. אצל רוב רוב הזוגות חוזרות הבדיקות תקינות או גבוליות ואז מתחילים טיפולים למרות זאת. הטיפולים שוב מעלים את הסטרס עוד מדרגה. בינתיים גם הזוגיות לא משהו והעבודה גם נפגעת.
טכנולוגיות רבות בתחום הפוריות הביאו ברכה לאנושות. תרופות הגורמות לביוץ עזרו לנשים רבות שלא בייצו להביא ילדים לעולם. הפרייה חוץ גופית נתנה תקווה לנשים רבות אשר החצוצרות שלהן היו פגומות לחזור למעגל האימהות ועוד. אך תרופות וטכנולוגיות אילו כאשר מופעלים על זוגות ללא בעיית פוריות – לא רק שאינן מזרזות, אלא אפילו מעכבות ומונעות פריון.
למידע נוסף - עדי דוידסון