לפני כשבוע וחצי, שודר בטלויזיה סרטה של צופית גרנט, "למה לא סיפרתלי". הסרט עסק בתופעת ההריונות בקרב קטינות, ובוחן את השלכותיהם של שניסוגי ההחלטות: הפסקת ההריון ולידה.
מובא ע"י ד"ר עדי דוידסון
בתור רופא ותיק בתחום, במשך 28 שנות עבודתי פגשתי קטינות רבות אשר הגיעואליי עם הריון לא רצוי, אך כמעט תמיד הן בקשו מידע על הפסקת הריון. במקריםהבודדים בהם נתקלתי בכאלו אשר התלבטו לגבי המשך ההריון, המחשבה נבעה בדרךכלל מההרגשה שבעזרת ההריון הן ימנעו מבן הזוג לעזוב אותן, ובעזרת נישואיבוסר הן יוכלו לעזוב בית אשר בחוויתן הוא קשה, ולצאת לחופשי לעולם הבוגרמבלי לדעת שגם שם ישנם קשיים ואפילו גדולים יותר. במקרים כאלו אני מנסהלברר מדוע היא חושבת שהיא כשרה להיות אם בגיל כה צעיר ומעמיד אותה על כלהקשיים והתסריטים האפשריים.
כיוון שהוועדה מאשרת לקטינות הפסקת הריון גם בחודשים מתקדמים הרוב המוחלט מעדיף אפשרות זו.
אציין מקרה חריג בהחלט שנתקלתי בו, כאשר הגיעה אלי קטינה המלווה באחותההבוגרת והתלוננה על כאבי בטן ומחזור לא סדיר]. בבדיקה מצאתי כי היא בחודשהתשיעי וכבר החלה בתהליך הלידה. פיניתי את הקטינה לחדר לידה, כאשר היא ילדהעוד באותו היום והילוד נשלח לאימוץ.
למה לא סיפרת לי
מבחינת נקודת המבט שלי על הסיטואציה, לדעתי תמיד חשוב לספר להורים אולפחות לאחד מהם. כאשר מגיעה אלי קטינה ומתלבטת האם לספר להורים אני תמידממליץ לה לשתף. כמובן, חשוב להדגיש, שישנם מגזרים וחברות, בהם שיתוף ההוריםאו מכרים עשוי להוות סכנה לחייה או לבן זוגה של הקטינה, על כן, אני דואגלודא מה הרקע שלה בכדי שלא להמליץ לה לעשות דבר שיפגע בה.
כאשר הפחד הוא מעונש או כעס של ההורים אני תמיד ממליץ לשתף ולהתמודד עםהכעס כי לאחר שלב הכעס לרוב מגיע שלב הקבלה והתמיכה. אני מסביר להן שאםהדבר יתגלה לאחר מכן, הנתק עם ההורים יהיה גדול יותר מאשר אם ישתפו בזמןאמת.
הסברה, מניעה ופרסום שקרי
בשנים האחרונות, למרות הנגישות הרבה יותר למידע והפתיחות המדומה בשיתוףבנושאי מין, אני מבחין בעליה במספר הקטינות אשר נכנסות להריון לא רצוי.
כמובן שמדובר באבסורד לאור העובדה כי בישראל ישנה נגישות טובה יותרלשרותי רפואת נשים ללא עלות ובסודיות. דווקא הגישה הקלה למידע באינטרנט הואבעוכרינו ולא בעדינו. אמצעי המניעה היחיד המאפשר מניעת הריון טובה הינותכשיר הורמונלי (גלולות, מדבקות, נובה רינג). ישנו מידע רב וסותר ברשת לגביסיכונים ותופעות לוואי מבלי יכולת לסנן סיכון מול תועלת וזה מפחיד אתהנערות. המידע ברשת הינו מגמתי ולא מאוזן. החברה המשווקת את ה"גלולהשאחרי"(פוסטינור) עשתה קמפיין אגרסיבי ביותר ומטעה עד כדי שאין נערה אחתשלא שמעה על האופציה הזאת. הגלולה שאחרי לא רק שאינה מונעת הריון באחוזגבוה היא גם משבשת את המחזור וגורמת לדימומים כך שנערה שכבר רוצה להיזהרעלולה לחשוב שהדימום שהיה בעקבות הפוסטינור הינו מחזור ולהרות אז. ניתקלתיכבר בנערות רבות אשר הרו למרות לקיחת פוסטינור.
לאור האינטרסים של חברות התרופות וגורמים אינטרסנטיים אחרים, הצעד הכי חשובהוא מניעה הסברתית. על ההורים לוודא שלבנות שלהן יגיע מידע נכון ושיהיהרופא נשים אשר איתו יוכלו להתייעץ גם למניעה וגם בעת צרה.
בנוסף, צריך להעלות את המודעות במסגרת בתי הספר. במשך שנים רבות העברתיהרצאות על מיניות בבתי ספר תיכוניים וגם בחטיבות הביניים. לכל גיל ישלהתאים את הידע בהתאם לגילו.
הסברתי לנוער שאם במזל עסקו ביחסי מין ללא אמצעי מניעה ולא הופיע הריון,אין משתמע מכך שהם יודעים להיזהר והטכניקות שהם נוקטים הן נכונות אלאהריון הוא אירוע מקרי אשר לא תמיד קורה בעקבות אירוע בודד אך לאורך זמן זהתמיד יקרה וכל הטכניקות הטבעיות אולי יעקבו במקצת אך לא ימנעו.
סיכום
מאז השימוש בהפסקות הריון תרופתיות (מפיגין), הסיכון בהפסקת הריון בגילצעיר ירד מעט, אך אלו יעילות רק עד 3 שבועות לאחר האיחור בוסת.במידהוהנערה לא מספיקה להגיע לועדה בזמן, ישנו צורך בהפלה כירורגית, אשר עשויהלהיות מסוכנת לקטינות, לאור העובדה שצוואר הרחם עודנו צר וישנו סיכוילטראומה כאשר מנסים להרחיבו לצורך הכנסת מכשירים פנימה. אך לעומת זאת,הריון ולידה לפני גיל 18 מעלים את הסיכון לכל סיבוכי ההריון כמו רעלת הריוןקשה, לידה מוקדמת, האטה בהתפתחות העובר, לידה טראומטית ועוד.
שמרו על תקשורת טובה עם הבנות (וגם עם הבנים שלכם), דאגו להסברה טובהבבית ובבית הספר ולכך שתמיד יהיה להם לאן לפנות בעת הצורך. במידה ובכל זאתנתקלתם בבעיה, אני כאן בשבילכם.
ד"ר עדי דוידסון, מומחה לרפואת נשים