האם השומן באמת דפק לי את החיים?
התשובה לכך היא, כן ומאד. רוב חיי, או אם לדייק, במשך 37 שנותיי חייתי כאשה שמנה, 30 ק"ג יותר ממה שהייתי אמורה לשקול. בגיל צעיר, לאחר הצבא אף שקלתי 91 ק"ג שהתפרס לו על 156 ס"מ גובה. כשמנה חוויתי העלבות אינסופיות, אם מהסובבים אותי או אפילו מאנשים זרים שהביטו בי וגיחכו למראי העגול. לא אהבתי אותי, אם להשתמש בלשון המעטה, בזתי לעצמי ובעיקר לאחר כל כישלון כואב בדיאטה מהירה, שכנעתי את עצמי שאני פשוט חסרת אופי וכוח רצון.
רובנו כשמנות, חשות דחויות בחברה, כיוון שמכל עבר ניבטות אלינו בחורות חטובות, יפות, דקות גזרה, עד כדי שדופות. לצערנו, כבר שנים שהחברה מעדיפה שכאלו, מכל מגזין אופנה צצה לה תמונה של יפיהפיה במראה של קולב, בשלטי חוצות, פרסומות ואיפה בעצם לא. האם נראה שמנה מככבת? לא! נהפוך הוא, השמנה תמיד תופיע בפרסומות שקשורה למשפחה עם ילדים ובעל ומשהו שקשור לאוכל, משכנתא. אך לא כדוגמנית. ומי לא רוצה להיות דוגמנית או לפחות להיראות כאחת?
חיי השמנים סבבו סביב הרצון האדיר לרזות, להכין לי תפריט דיאטה לדיאטה מהירה, ללכת לישון ולקום רזה. אך זה לא עבד. תמיד קמתי שמנה. הערכתי העצמית הייתה נמוכה ביותר, ביטחון לא היה לי, בחברה תמיד שתקתי, כי הייתי בטוחה ששמנה היא גם טיפשה, לא טיפחתי את עצמי ועטתי על עצמי בגדים גדולים שיסתירו את הגלגלים העבים המחוברים להם לגופי, עם בחורים לא יצאתי וחיי אהבה, מן הסתם לא היו לי. דאגתי תמיד מה יאמרו עליי ומי אמר מה ולמה? עצרתי את חיי ולא נתתי לעצמי להתפתח באופן אישי ולהגיע רחוק מבחינת היכולות שלי.
לאחר שנים, כאשר הצלחתי לרזות, הבנתי מה שידעתי כבר אז, רק עכשיו זו היתה הבנה ברורה וצלולה, שהכל בראש ורק בראש. האשמה היא בי, שלא האמנתי בעצמי, לא פירגנתי ולא טיפחתי את עצמי מספיק. וכאן באים הטיפים החשובים שיכולים לשנות לך את סדרי המחשבה ושאיתם תוכלי לצאת לדרך חדשה.
- אל תתני למשקל להשפיע על חייך.
- מה שאחרים חושבים, זה לא עניינך, מה שאת חושבת על עצמך זה כן.
- התלבשי בבגדים שבהם את מרגישה הכי נוח והכי יפה.
- אל תתבישי בעצמך, אלו רק ק"ג והם יורדים.
אלו רק מעט מהטיפים הרבים שעזרו לי ושיכלו לעזור לי במהלך חיי ולהגיע לתוצאות המיוחלות מוקדם יותר בחיי. אך, אף פעם לא מאוחר. מקווה שהם יעזרו לך לשנות את דרך החשיבה ולהוביל אותך לדרך חדשה, לדרך שלך.