כאשר אנחנו עובדים בתוכנית החיים הקלים. החוזה ברור לכולם. אני מביאה אתהחומר, את ההבנות החדשות. אני מאתגרת במשימות שונות כמו התבוננות עלהרגלים ותפיסות. והמשתתפים - בין אם בקבוצה ובין אם פרטיים - עושים כל יוםעבודה בבית כדי לקבל תובנות, לשנות הרגלים ולהשיג את המטרה הסופית – ירידהבמשקל לצמיתות.
מי שחושב שירד קילוגרמים ברבים במשקל רק מהקשבה למה שאני אומרת פעםבשבו, מבלי לקחת אחריות ולעשות את החלק שלו במשך השבוע - מתבלבל.
להפתעתי הרבה, אני מגלה כל פעם מחדש שרוב האנשים פשוט רוצים מעשי ניסים.הם רוצים להגיע למפגש, לעשות עבודה במהלך המפגש, לחזור הביתה ועד הפגישההבאה לרדת לפחות קילו בלי שעשו דבר או עשו עבודה חלקית.
הסיבה העיקרית להסרת האחריות האישית על העבודה, קשורה בזמן: אין לי זמן,הזמן ברח, היו לי אורחים, הילדים, הבעל….. העבודה…..הנכדים, החברים,הנופש…. כל אלה גזלני זמן.
נשים כגברים, עבדו מאז ומעולם, אלא אם היו שייכים למעמד המלוכהוהאצולה. נשים עובדות - זה לא רעיון חדש השייך למאה ה - 20.
מעמד האישה עבר תהפוכות רבות מאמצע המאה ה- 20. אנחנו כבר לא באותו מקום.קבלנו את מרבית הזכויות שלנו חזרה. יש לנו את החופש לבחור בכל רגע נתון מהלעשות.
לוותר על עצמנו כי כולם יותר חשובים מאיתנו, זו לא בחירה, זה הרגל.
למאמרים נוספים בנושא: ירידה במשקל דרך מודעות
כאשר אנחנו מוותרות על עצמנו ולא מוצאות שעה ביום, אפילו 10 דקות ביוםכדי ליצור שיפור והתקדמות בכל רובדי החיים שלנו, זה משאיר אותנו בימיםהחשוכים ההם. ומה זה מלמד את הילדים שלנו?
הפערים קיימים גם אם היום הם מעודנים יותר – כל עוד מכוח ההרגל אנחנונשארות ופועלות מתוך תפקיד המין הנשי ושוכחות לשים את עצמנו בראש הרשימהבמודע.
האם רק נשים צריכות לשים עצמן בראש הרשימה? לא. אך הגברים עושים זאתבטבעיות גדולה יותר כי לכך הם חונכו.
כדי להיות יותר רזים, יותר בריאים, יותר חיוניים, יותר מצליחים בכלרובדי החיים עלינו לפנות לעצמנו מקום. כדי להזכיר לעצמנו שאנחנו קיימים גםכפרטים.
לפנות מספר דקות ביום מאפשר לנו לבדוק מה אנחנו רוצים, לשנות דפוסיםאוטומטיים שמפעילים אותנו, לברר עם עצמנו מה סדר העדיפויות הנכון והתומךבנו. ובעיקר לדעת שאנחנו קיימים.
כאשר אנחנו שמים את הדיאטה מאחור, ועוברים לירידה במשקל דרך מודעות –עלינו לפנות זמן איכות. כאן אין מי שיגיד לנו מה לעשות. אם לא ניקח אחריותלא נצליח. אם לא נדע שאנחנו הכי חשובים – כי אף אחד לא יעשה זאת עבורנו, לאנצליח.
המאמר התפרסם לראשונה בבלוג של דלית אביטל