תחילה הגיע הקב"ה לבני עשיו, ושאל: "האם אתם מוכנים לקבל את התורה?", שאלו: "מה כתוב בה?", ענה: "לא תרצח". השיבו לו: "הרי אברהם בירך את עשיו: "ועל חרבך תחיה" (בראשית כ"ז, מ'), אנו חיים על החרב וההרג. לא נוכל לקבל את התורה". לאחר מכן הגיע הקב"ה אל בני ישמעאל ושאל: "האם אתם מוכנים לקבל את התורה?", שאלו: "מה כתוב בה?", ענה: "לא תגנוב". השיבו לו: "הרי נאמר על ישמעאל "פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו" (בראשית ט"ו, י"ב). אנו אומה של גנבים, לא נוכל לקבל את התורה". וכך, הגיע אל כל אומות העולם ואף אומה לא הסכימה.
לבסוף הגיע אל בנ"י, והם קיבלוה אפילו מבלי לשאול, אלא מיד קבעו: "נעשה ונשמע!", ולכן נבחרו כעם ה'.
השאלה הראשונה שמתעוררת היא מדוע ה' אמר לכל אומה דווקא את הדבר השלילי שנוגע לה באופן אישי, כך שמראש היא לא תרצה לקבל את התורה?
ההסבר מהווה מסר לכל אחד מאיתנו – הוא נגע בפני כל עם בחולשה הספציפית שלו כדי להדגיש: התורה מעמידה אותך מול החולשות שלך, מול נק' התורפה. אל תצפה להישאר כפי שאתה, אל תצפה להמשיך לגנוב או לרצוח. התורה מלמדת אותך להיות אמיתי ולהתמודד עם הבעיות, להשתנות ולהגיע לשלמוּת.
ההסבר הנוסף מדגיש דווקא את היותנו העם הנבחר והאהוב על ה', ועונה על שאלה נוספת: מדוע אנו מברכים "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", כשלמעשה קיבלנו אותה בלית ברירה, לאחר שהיא הוצעה לגויים והם סירבו?
הקב"ה רצה אותנו מכל העמים מלכתחילה! הוא פשוט לא רצה שלגויים תהיה סיבה לומר "למה לא בחרת בנו?", ולכן בא אליהם והציע, אך הציג בפני כל אחד מהעמים דווקא את הדבר השלילי ביותר בעיניו, נגע בחולשה שלו בכוונה, כדי שיסרבו לקבְּלה. הוא לא הראה להם את המצוות הנחמדות והמועילות, אלא דווקא את הקשות, שמחייבות אותם להתמודד מול נק' התורפה שלהם.
שני הסברים אלו מלמדים אותנו ראשית, שאנו העם הנבחר והרצוי באמת בעיני ה'. ושנית, שהתורה של ה' באה לעזור לנו להתמודד עם הבעיות ולפתור אותן. היא למעשה כל כולה בשבילנו. יהי רצון שנזכה להפנים מידע חשוב זה, ונקבל את התורה בשמחה ובאמונה בחג הקרב ובא, אמן.
עפ"י מאמרו של הרה"ג זבדיה הכהן, והרצאתו של הרב יצחק פנגר שליט"א.