"כשאדם עומד להתפלל, אזי באים מחשבות זרות וקליפות ומסבבין אותו, ונשאר בחושך" - הקליפות הן כוחות טומאה שנוצרות עקב העבירות. כשחולפת במוחנו מחשבה לא טובה, ואנו מתעמקים בה במקום לתת לה לחלוף ולהיעלם, היא מקבלת כוח מהקדושה, בעיקר כשאנו רוצים להתפלל או לקיים מצווה כלשהי. אך אם נחליט לא להתעמק בה, היא תתבטל, כי לא יהיה לה מהיכן לשאוב כוח.
רבנו מגלה לנו שאם אדם מתפלל ללא כוונה, הוא לא צריך לחשוב שזה בגלל שהוא לא מסוגל כי הוא רחוק מה' וכו' (ואז הוא רק מתייאש מעצמו יותר), אלא עליו לדעת שכך זה עובד. באופן טבעי, בשעה שמתפלל, יופיעו המחשבות וינסו להסיטו, כי בכל פעם שאדם רוצה את הקדושה, הוא נתקל תחילה בטומאה שנמצאת מסביב.
"ודע" (בכל פעם שרבנו אומר 'ודע', הוא מסמן לנו שהדברים נלקחו מעולם האצילות - העולם הגבוה ביותר), "שיש פתחים הרבה בחושך הזה לצאת משם, כמו שאמרו חכמינו ז"ל: 'הבא ליטמא, פותחין לו - יש לו פתחים הרבה'. נמצא, שיש פתחים הרבה בחושך גם לצאת משם. אבל האדם הוא עיוור ואין יודע למצוא הפתח" - כשאדם רוצה להיטמא, יש לו פתח שהוא מחליק ממנו בקלות, ומאותו פתח הוא יכול גם לחזור בחזרה אל הקדושה, אלא שהוא נמצא בתוך החושך של הטומאה ולכן אינו מוצא את הפתח. הוא אינו יודע את הדרך.
"..כי עיקר האור הוא הקדוש-ברוך-הוא, והקב"ה הוא עצם האמת, ועיקר השתוקקות של השם יתברך אינו אלא אל האמת" - ה' רוצה את האמת. אם עכשיו קורה משהו, אתה פונה ומבקש "ה', תעזור לי", אבל עמוק בלב אתה כבר מריץ ניסיונות לפיתרון בראש, וחושב 'איפה ה' בכלל? למה זה קורה לי?'. זה מה שה' רוצה לשמוע - את האמת הפנימית שבעומק הלב. תדייק בדבריך ותאמר: "ה', אני בלחץ. איך אני אסתדר? אני לא מבין למה זה קורה. מה אתה מנסה לרמוז לי?" - ואז זה אמיתי, ישירות מהלב.
ר' יצחק ברייטר הי"ד (מחסידי ברסלב הגדולים) היה איש קדוש מאד שהתבודד 8 שעות ביום. הוא נספה בשואה עם כל משפחתו. במכתביו הוא תיאר את עצמו בצורה איומה, והיה אומר לה': "אני הנודניק הכי גדול בעולם, אבל לא אוותר עליך", "אפילו שאני הכי רשע בעולם" ועוד דברים בסיגנון. הוא לא חשש לומר את האמת הפנימית שלו. הוא פשוט רדף אחרי ה', בלי לחשוש מתגובות של אחרים ולא משום דבר אחר.
לסיום, נזכיר את דברי רבינו במקום אחר: "כל המלאכים עם כל עבודתם הגדולה (שמשבחים את ה' כל הזמן, ואומרים לו את התהילים 5 פעמים בדקה, ונותנים כבוד לה' ושרים לו), אינם עומדים כנגד מילה אחת, תפילה אחת, ודמעה אחת של אדם אחד בעולם השפל הזה" - מפני שהם רואים את ה', אבל אדם בעולם הזה נמצא בחושך, ובכל זאת מדבר עם ה', מודה לו ומשבח אותו - לזה יש משקל גדול הרבה יותר!
