אמר רבנו נחמן מברסלב כי עיקר האדם הוא השכל, ועל כן במקום שחושב השכל, שם כל האדם.
לאדם יש חושים, שבאמצעותם הוא קולט את המציאות: חוש הראיה, חוש השמיעה, חוש הריח, חוש הטעם וחוש המישוש. כל החושים באים לידי ביטוי באיברי הגוף: העיניים, האוזניים, האף, הלשון, הידיים/רגליים.
אם מישהו דיבר לידך, ותוך כדי כך חשבת על משהו אחר, אתה לא יודע מה הוא אמר. אתה מרגיש שלא שמעת את דבריו. האם אוזניך שמעו? כן! אז למה אתה לא שמעת? ומה זה בעצם 'אתה'? המוח, התודעה שלך. המידע לא נקלט במוח, ומכאן אנו מבינים שמי ששומע באמת זה המוח, והאוזניים הינן רק אמצעי להעברת מידע.
אם האזנת לשיר יפה, והוא ממשיך להתנגן בראשך, גם אחרי שהפסקת לשמוע אותו - האם אתה באמת שומע את השיר? כן, אך לא באמצעות האוזניים, אלא באמצעות המחשבה. נסה לדמיין קולות של אנשים מוכרים לך, קולות שאתה מכיר. נכון שאתה שומע אותם כעת בראשך? והאוזניים שלך לא באמת קלטו זאת. זו הוכחה נוספת לכך שהשמיעה מתרחשת במוח. אותו הדבר לגבי העיניים. רכב עובר מולך במהירות, אך אינך יודע מה המספר שעליו. מדוע? הרי עיניך קלטו את המספר, אז איך אינך יודע מהו? המידע לא הספיק לעבור למוח, מחמת המהירות של הרכב. ואף אם הרכב עבר מול עיניך באיטיות, אבל תוך כדי חשבת על משהו אחר, האם "ראית" אותו? לא, כי לא חשבת עליו. אם לא חשבת, לא ראית!
אם כעת קיבלת מכה, אך היית עסוק בעניין אחר, לא חשת בכאב. החתך נמצא, הדם נוזל, הכאב נמצא - אלא שאתה לא חושב עליו. כשאתה מתפנה מעיסוקך, אתה שם לב ומתחיל לכאוב לך. לכן ישנם אנשים שיכולים למשל לשכב על מיטת מסמרים ולא לחוש בכאב - הם פשוט שולטים על המחשבה, ומנווטים אותה למקום אחר, הרחק מהמקום והזמן בו הם נתונים.
אם כן, האדם הוא המחשבה שלו. ואם המחשבה אינה מרוכזת, האם לא עושה שימוש בחושים. וכשהמחשבה מרוכזת, ניתן גם לעשות הכל ללא שימוש בחושים! כשאדם אומר "אני שומע", הוא מתכוון "המוח/התודעה/המחשבה שלי שומעת". נמצא שבאמת מה שיוצר את המציאות של האדם, זו המחשבה שלו.
הוכחה נוספת לכך היא אדם שעובר היפנוזה, וגורמים לו לחשוב שהוא עולה במדרגות קומה אחר קומה. פתאום הגוף שלו מתחיל להגיב כאילו הוא באמת עולה המדרגות - הוא מתחיל להזיע, קצב הנשימה והדופק משתנה וכו'. והוא עושה זאת רק במחשבה! כלומר, ככל שהמחשבה חזקה יותר, כך התגובות הפזיולוגיות חזקות יותר.
כשאדם מקבל צמרמורת או נגעל או מתעייף רק מלחשוב על משהו, זה מוכיח שברגע שאדם חושב על דבר מסוים - הוא חווה אותו פיזית! המחשבה שלו יוצרת מציאות.
כעת אנו מבינים את המשפט של רבנו "עיקר האדם הוא השכל, ועל כן במקום שחושב השכל שם כל האדם" - כי האדם הוא המחשבה שלו, והיכן שהוא חושב שהוא נמצא, שם הוא נמצא! חשיבה חיובית תוביל אותנו למקומות חיוביים. 'חשוב טוב, יהיה טוב!' לא עוד בגדר תאוריה בלבד, אלא האמת לאמיתה.
* * *
עפ"י להצליח בכוח המחשבה.