דיוויד מילר, איש עסקים חרדי, היה אמור לטוס בחברת יונייטד טיסה 175, לפגישה עסקית ממנה היה עתיד לקטוף סכום נכבד. חמוש במזוודות בידו השמאלית ובידו הימנית תיק תפילין, הוא נכנס למנהרה המובילה לכבש המטוס. הפלאפון צלצל לפתע, ''כן רבקה'', הוא הניח את תיק התפילין על כסא עץ בצד, יישר את הפלאפון על אוזנו והמשיך לצעוד. השיחה הסתיימה, הוא נכנס למעבה המטוס והתיישב. דלת המטוס נסגרה. 'להדק חגורות'.
דיוויד הבחין לפתע שתיק התפילין איננו מונח על ברכיו כתמיד. המטוס התחיל לנוע. דיוויד הנסער פנה לדיילת ''אנא בקשי מהטייס להמתין לי דקה. שכחתי את התפילין שלי, בקושי 150 מטר מכאן". הדיילת השיבה ''סליחה אדוני, יש לוח זמנים מדוייק. הדלת כבר סגורה''. דיוויד הרים את קולו ''זה פשוט לא הוגן. יהודי לא יכול להישאר בלי תפילין". ''אדוני, עם כל הכבוד לתפילין שלך, אנו תלויים בלוחות הזמנים של נמלי התעופה בעולם ובנתיבי הטיסה''. אמר הטייס, שהגיע עקב המהומה.
זה נמשך דקות ארוכות. "יכולתי כבר לצאת ולחזור'', זעק דיוויד.
לבסוף הטייס נכנע: ''אני פותח לך את הדלת אבל אל תחזור. אנחנו טסים. גוד-באיי." דיוויד ניסה לשכנע שיחמול עליו, אך ללא הועיל. הוא פרץ מן המטוס לעבר המנהרה, לקח את התפילין ופנה בריצה חזרה, אך מאוחר מדי. המטוס כבר לא היה שם. הבעת אכזבה ניכרה על פניו.
אולם טיסת 175 של יונייטד מעולם לא הגיעה ליעדה. מחבלי ''אל-קעידה'' השתלטו על צוות המטוס באמצע הטיסה, וניווטו אותו לעבר בנייני התאומים, ניו-יורק. אסון ה-11 בספטמבר למניינם.
לא רק שדיוויד ניצל, אלא שעפ"י התוכניות המדוייקות של רוצחי בן לאדן, היו אמורים שני המטוסים להיכנס בתאומים באותה שנייה ממש, כך יגרמו להדף אדיר של רעש, רוח וחום לוהט ולדליקה עצומה במימדים דמיוניים, והפיגוע יהיה קטלני הרבה יותר. מומחים אומרים שבמצב כזה היו אפס ניצולים.
18 דקות נמשך הוויכוח בין דיוויד מילר העקשן, לבין צוות המטוס. באותן דקות מן הבהלה עקב פגיעת המטוס הראשון, הספיקו להימלט מן הבניין השני שעדיין ניצב על תילו, אלפי בני אדם. דקות אלו נמשכו כמו נצח, כאשר אף אחד עדיין לא העלה בדעתו שמטוס שני עומד להתרסק. הפאניקה עשתה את שלה. רבבת בני אדם ניצלו מן התופת האימתנית, בזכות העקשנות על מצוות תפילין אחת.