בעיתון גלובס פורסם לאחרונה ראיון עם מנכ"לית של אחד מהבנקים הישראליים הגדולים שטענה "כמה עמלות אתה משלם בממוצע בחודש, אתה יודע? קפה וחצי. 19 שקל בחודש ללקוח בנק בישראל... הורדת עמלות היא צעד פופוליסטי, ולא הוגן לקבוצה גדולה של לקוחות".
באמת, אין גבול לחוצפה.
כמה מספרים: הבנקים הגדולים בישראל מרוויחים כל שנה מעמלות עו"ש מיליארד שקלים. ההכנסות שלהם מכל עמלות הבנקים הגיעו ברבעון האחרון בלבד ל-3.5 מיליארד שקלים. כלומר, גם תצליח היוזמה לביטול עמלות העו"ש בחוק, עדיין הבנקים ייהנו מהכנסות של כעשרה מיליארד שקלים לשנה על עמלות.
באפריל האחרון הודיעה רונית קן, הממונה על ההגבלים העסקיים, כי נמצא שהבנקים הגדולים תיאמו מחירי עמלות בניגוד לחוק, כלומר קיימו קרטל לכאורה. זה הסבר טוב מדוע אצלנו משלמים הרבה יותר עמלות מבמדינות אחרות.
כל עמלות הבנקים הן מוגזמות ומיותרות, כי הבנקים הרי ממילא מרוויחים מעצם העובדה שאנחנו מפקידים אצלם כסף אותו הם יכולים להלוות. על החלוקה הפנימית של העמלות בין הלקוחות איננו יודעים, כי הבנקים מסרבים לחשוף את נתוניהם, אבל אנחנו יכולים לנחש שמי שמשלם את רוב עמלות העו"ש הם השכבות החלשות ומעמד הביניים.
כדי להבטיח תחרות בענף הבנקאות נדרשת פעולה משותפת של המפקח על הבנקים, הממונה על ההגבלים, משרד האוצר ובתי המשפט. האם נזכה לכך? לא ברור. בינתיים, החקיקה נגד עמלות העו"ש תוכל להגן עלינו ולחזק את התחרות.
עמלות העו"ש הן מורכבות, מסובכות, מבלבלות, מטעות ומזיקות לתחרות. בניגוד לריביות - שתמיד מופיעות כמספר אחד שניתן להשוות - העמלות מתפזרות על פני דפי חשבון וחוזים שונים כך שלעולם איננו יודעים בדיוק מה אנחנו משלמים.
בישראל כ-5 מיליון חשבונות בנק לכן העלות החודשית הממוצעת לחשבון עו"ש היא אכן 19 שקלים בקירוב. העלות הממוצעת ללקוח גבוהה יותר, כי רבים מחזיקים יותר מחשבון אחד וכי ישנם אנשים שלא משלמים עמלות כלל.
בפועל, גם מעמד הביניים וגם השכבות החלשות, נסחטים עד תום באמצעות העמלות הללו ועמלות אחרות. היעדר התחרות מזיק לענף הבנקאות והמשק והחקיקה נגד עמלות העו"ש תעשה טוב לכולנו - אפילו לבנקים.
הכותב מייעץ לקמפיין האינטרנט של המועצה לצרכנות לביטול עמלות העו"ש.