בחירה בגן ילדים אליו תשלחו את ילדכם אינה עניין של מה בכך. על רקע הסיפורים השונים של התעללויות והזנחה, הורים רבים נוטים להיות הרבה יותר זהירים ורוצים להיות מעורבים יותר במה שקורה בגן.
המגמה הזו משתלבת היטב עם האופנות השונות של גנים נושאיים, גנים אלטרנטיביים למיניהם ועוד צורות מגוונות של גני ילדים שמנסים להתאים את עצמם להשקפות ודרך החיים בה בחרו ההורים, אותה הם רוצים להקנות גם לילדיהם.
סוגים שונים של גני ילדים
אפשר לזהות כמה מגמות עכשוויות בולטות בתמות וברקע החינוכי של גני הילדים. ראשית, של זרמים חינוכיים אלטרנטיביים, לרוב כאלו שמבוססים על שיטות ותורות שהגיעו מאירופה וארה"ב כמו גנים אנתרופוסופיים וגני ילדים בשיטת מונטסורי.
האנתרופוסופיה היא זרם מחשבה שאינו קשור רק לחינוך, אך השפעת מייסדה רודולף שטיינר שהיה מחנך ופילוסוף על החינוך במאה העשרים, הייתה גדולה מאד. העקרונות שהציג יושמו בעשרות השנים האחרונות בגני ילדים ובתי ספר ברחבי העולם, ובהדרגה גם אצלנו.
שיטת מונטסורי, מייסודה של מריה מונטסורי האיטלקיה, פותחה מלכתחילה לצרכים חינוכיים והיא זוכה בשני העשורים האחרונים לעדנה באירופה ובארה"ב.
שתי השיטות, אגב, היו ונותרו חדשניות בעיקר באופן ההתייחסות לילד – כאל אדם שלם, שאת שונותו וייחודו יש לעודד ולפתח.
גני ילדים של שמאלנים
על גני הילדים הדמוקרטיים, הירוקים והאלטרנטיביים, שפופולריים בעיקר באזור המרכז ובאי אלו ישובים קהילתיים, יש מי שאומר בלגלוג קל שהם "גנים של שמאלנים".
לפחות במקרה של הגנים הירוקים, שמלמדים רגישות לזולת ולסביבתו – כולל החי והצומח – ישנה גושפנקא מיינסטרימית לגמרי מצד משרד הגנת הסביבה שתחת השר גלעד ארדן (ליכוד), שמעניק הסמכות מיוחדות לגנים אלה.
בגני הילדים הדמוקרטיים, האלטרנטיביים או ה"זורמים", מושם דגש על שיתוף והעצמה של הילדים, שמעורבים בקבלת החלטות קבוצתית אך לעיתים קרובות גם חופשיים להקדיש חלק גדול מזמנם לפעילויות על-פי בחירתם האישית.
בכל הגנים מהסוג הזה, פיתוח סובלנות ויחס מקבל לאחר הוא מוטיב מרכזי, ואם תשאלו אותנו – זה ללא ספק המקום להתחיל בו.
גני ילדים אחרים
סוג נוסף של גני ילדים שדומה קצת לסוגים הקודמים הם הגנים ההוליסטיים, שלעיתים קרובות מערבים פעילויות הקשורות לעולם המחשבה המזרחי שעומד מאחוריהם, כגון יוגה, טאי צ'י, שיאצו, טווינא ועוד.
הגנים האלה מתאפיינים בפעילות רבה שנעשית בשיתוף ההורים, ובפילוסופיה הרואה את האדם כמכלול ומנסה לאפשר לו להגשים את נטיותיו הטבעיות או אף לבחור מי ומה הוא רוצה להיות – גם אם מדובר בילד.
אליהם מצטרפים הגנים המוזיקליים, הגנים הדו-לשוניים ואחרים, שלעיתים קרובות בעצם מיועדים להעניק לילדים את תרבות הוריהם, ו/או להמשיך את העבודה החינוכית שנעשית בבית.