עניינה של סקירה זו בתביעה ייצוגית על סך 7,000,000 ₪ כנגד חברת ניצת הדובדבן בע"מ (להלן: "היבואנית"), בגין ייחוס סגולות רפואיות למוצרי מזון ותוספי תזונה שמיובאים ונמכרים על ידה.
היבואנית אשר לדבריה מתמחה למעלה מ-20 שנה ביבוא ומכירת מוצרי מזון מיוחדים בעלי קונוטציה בריאותית כגון מזונות מן הטבע, מזונות אורגניים, דגנים מלאים וכדומה, נתבעה על ידי צרכן אשר ביקר באחד מסניפי היבואנית ורכש מספר מוצרים לו ולאביו לטיפול בליחה ובעיות לב. לדברי הצרכן, המוצרים נרכשו לאחר ששלטים שהוצבו בחזית מדף המוצרים וכן נטורופטית שעבדה במקום, הבטיחו כי למוצרים סגולות בתחום הריפוי, המניעה והטיפול במחלות שונות. על המוצרים שנרכשו לטיפול בבעיות לב וטיפול בליחה, נכתב הן באתר והן בעלוני החברה כי למוצרים סגולות רפואיות שונות. כך לדוגמה פרסמה היבואנית על אחד ממוצריה כי הוא נועד לטיפול ולמניעת מחלות לב 14 וכלי דם, הפרעות בקצב הלב, ויתר-לחץ דם. נוסף על כך, פרסמה היבואנית התוויות רפואיות לכל אחד ממוצריה בהתאמה.
לטענת הצרכן, לאחר שיחה עם חבר קרוב הבין כי לא ניתן לטפל בליחה ובעיות לב בעזרת חומרים דוגמת "עלים" וכלל אסור לייחס למוצרי מזון סגולות רפואיות. על כן, החליט הצרכן להגיש כנגד היבואנית תובענה ייצוגית
בתביעתו, נסמך הצרכן על תקנות בריאות הציבור (איסור ייחוס סגולות ריפוי למצרך מזון), שאסורות ייחוס סגולת ריפוי למצרך מזון,ופרסום שצריכת מצרך מזון עשויה לרפא מחלה או למונעה. כמו כן, על פי התקנות, על היבואנית להימנע מלהזכיר בפרסום מוצריה אברים או חלקים מן הגוף.
עקב הגשת התובענה, הורידה היבואנית מן האתר את הפרסומים ובהם ייחוס סגולות רפואיות בטענה כי הדברים פורסמו באתר זמני בלבד ולא נמצאים באתר הקבוע. נוסף על כך, הורידה היבואנית מן הסניף בו רכש הצרכן את השילוט המוזכר מן המדפים תוך מתן הסבר לפיו השלטים נתלו בניגוד לאמור בחוק בשל בפעולה עצמאית של אחת מן עובדות המקום.
לאחר שבית המשפט קבע כין אין חולק על כך שהיבואנית הפרה בפרסומיה את האמור בחוק, התמקד הדיון בבית המשפט בשאלת ההוכחה, כאשר על הצרכן היה להוכיח במסגרת התביעה את היקף הנפגעים מפרסומי היבואנית ואת הנזק שנגרם להם.
לשם כך, השתמש הצרכן בסוקר מומחה שבחן צרכנים שונים שנחשפו ושלא נחשפו לפרסומי היבואנית במהלך רכישת מוצרי החברה, וכיצד השפיעו פרסומים אלו על החלטתם. על פי תוצאות הסקר, 55% מרוכשי תוספי התזונה ציינו כי פרסומי היבואנית השפיעו במידה רבה על החלטתם לרכוש את המוצרים, ואולם, היבואנית מצאה כשלים רבים שנעשו בזמן עריכת הסקר לרבות מספר משתתפים נמוך מן הרגיל לסקרים מסוג זה ובחירת משתתפים שגויה. בית המשפט קיבל בעניין זה את טענת היבואנית וקבע כי לא עלה בידי הצרכן להוכיח את היקף הנפגעים מפרסומי היבואנית.
במסגרת טענותיו, הוסיף הצרכן כי לחברי הקבוצה נגרם נזק בשל פגיעה באוטונומיה, דהיינו שהיבואנית פגעה בפרסומיה בכוח הבחירה של הצרכנים. בית המשפט דחה טענה זאת וקבע כי כדי להוכיח קיומו של נזק עקב פגיעה באוטונומיה, יש להוכיח תחושות של עלבון, כעס ותסכול ברמה המצדיקה פיצוי וכי הצרכן לא הצליח להוכיח את האמור בעזרת הסקר שהגיש לבית המשפט.
בסיכומו של דבר, בית המשפט דחה את התובענה. לדבריו, הצרכן לא עמד ברף ההוכחה הדרוש על מנת להוכיח את היקף הנפגעים ואת הנזק שנגרם להם. בנוסף לדחיית התובענה, חייב בית המשפט את הצרכן לשלם לנתבעות שכ"ט עו"ד בסך 11,700 ₪ועוד הוצאות המומחה מטעם הנתבעות.
ניתן ביום 4 ביוני 2019, בבית המשפט המחוזי בחיפה מפי כבוד השופט ד"ר מנחם רניאל.