אבולוציה - כל האמת המדעית על האבולוציה

אבולוציה - כל האמת המדעית על האבולוציה

מאת דניאל בלס

- תיאוריית המושכלים מפריכה את האבולוציה, ומוכיחה את קיומו של מתכנן תבוני.

פרק רביעי: שימוש מעשי בתיאורית המושכלים בבחינת המציאות.

משפט מפתח: "מהו מושכל ראשון ושני בהתבוננות אובייקטיבית על הרמוניה בטבע"

הנתונים:

היקום שלנו נראה מסודר ומתוכנן. בזאת יודה כל אדם שהוא ישר עם עצמו. מי שהוא לא ישר עם עצמו, יאלץ גם הוא להודות בכך, חרף העובדה שלפני התיאוריות הדמיוניות השונות בדבר מוצא היקום והאדם, כל התרבויות האנושיות בעולם האמינו בקיום זה או אחר של תכנון מכוון מאחורי הבריאה, מה שמוכיח כי זוהי המסקנה הראשונה לאור הסדר הנגלה לעינינו.

המושכל הראשון, הוא שיש מתכנן תבוני. בזאת מחובתנו השכלית להסיק ולבטוח. המושכל השני היא אותה אמונה עיוורת בדבר התפתחות ארוכת טווח של בני אדם מיצורים פרימיטיביים, כמו גם יקום הנוצר מעצמו עם פרמטרים מדוייקים של חוקי טבע המתאימים לקיום חיים.

המושכל השני (אבולוציה, מפץ אקראי) לא הפך במקרה הנ"ל למושכל ראשון, כי הוא מעולם לא הוכח באופן אמפירי, ובעצם אינו מוסיף כל מידע אמפירי חדש, אלא רק מאריך בפרטים ומפרש את המציאות באופן בלתי מוכרח (כפי שיכולנו לפרש את המציאות באופן כזה שחייזרים שולטים בו). במקרה כזה מחובתנו הרציונאלית לבחור לקבל ולהסיק את המושכל הראשון, שיש מתכנן מאחורי הבריאה.

הטענה למתכנן מאחורי הבריאה היא מדעית לא פחות מתיאורית האבולוציה או המפץ הגדול, וזאת חרף העובדה שאיננו מזהים את המתכנן או מגדירים אותו, אלא רק מסיקים את הנתונים ההגיוניים ביותר מבחינת המציאות - והיא שיש לה מתכנן.

למעלה מכך, פרשנות האבולוציה והמפץ האקראי למציאות אף גובלת בחסר, ואפילו בתור מושכל שני היא עלובה באופן מחפיר, כי היא איננה מצליחה לדמיין אפילו באופן תיאורטי את התפתחות החיים בצורה שבה היא רוצה לדמיין אותם, לאור המציאות הנגלית לעינינו.

דוגמאות לכך:

1) התפרצות אנרגיה מהאין. לפי התיאוריה של המפץ הגדול, היקום הינו חומרי, והזמן תלוי בחומר. אף על פי כן, הממצאים המדעיים מעידים על כך שלחומר היתה התחלה. מכיוון שהיקום חומרי ואיננו רוחני, חלים בו חוקים ברורים, כמו חוק שימור האנרגיה, האנטרופיה והתרמודינמיקה. על פי כל הנתונים הללו, שום תיאוריה מדעית לא תוכל להסביר כיצד התפרצו החומר והאנרגיה מן המפץ הגדול. רק מתחיל, שאינו חומרי ואינו תלוי בזמן, יכול להיות הסיבה לכך.

2) התפרצות של אנרגיה לכדי יקום יציב. לפי סטיבן הוקינג ורוב המדענים בעצם, אם הפרמטרים השונים של חוקי הטבע היו שונים אפילו בפסיק אחד מתוך מיליוני מיליונים, היקום היה קורס לפני שהוא אפילו נוצר (למשל, אם כח הגרביטציה היה חזק יותר מהכח האלקטרו-מגנטי). תיאום כל כך עדין של פרטמרים מדוייקים להדהים לקיום יקום יציב, לא יכול להיות מוסבר באמצעות התפרצות סתמית מכאוס חסר מחשבה. מה שמצביע רק על אפשרות אחת, של מתכנן אשר קבע כבר בתחילת הבריאה את התצורה המדוייקת לקיום יקום יציב, במקום לקריסתו.

3) התגבשות חומרים וחוקי טבע. גם לאחר שנוצר היקום באופן יציב, ישנם חוקי טבע רבים, המסועפים בדייקנות, החלים על כל החומרים. כך למשל, על המים חלה האנטרופיה של המים הקובעת שתחת מינוס ארבע מעלות המים מתרחבים במקום להתווכץ, מה שמאפשר את קיום החיים המימיים, ויותר מכך. חוקים רבים חלים על החומרים השונים, כמו גם על קיום חמצן, גזים, וחוקי טמפרטורה ומצבי צבירה של חומרים. אילולא המבנה העדין של חוקי הטבע, היו האנרגיה והחומר משמשים בערבוביא ועולמות כלל לא היו נוצרים, או שלפחות לא היו יכולים להכיל בתוכם לעולם יצורים חיים. החומר המופלא מים, לא היה מוכרח להתקיים ביקום. אך בלעדיו קיום חיים הוא מצב בלתי אפשרי. זוהי דוגמה מיני רבים. מה שמצביע בהכרח על תכנון של החוקים שיכולו על החומר והאנרגיה, כדי שיוכלו להכיל ביקום חיים.

4) חוקי טבע קוסמיים במערכות שמש. גם לאחר שנוצרו העולמות, חלים חוקים מדוייקים על העולמות, כמו למשל כח הגרביטציה וצירים של כוכבים. כך למשל, העולם מוכרח להסתובב בציר נטוי של 23 מעלות כדי שיוכלו לפעול בו עונות השנה, ולאפשר קיום חיים. כך גם כח הירח הנע סביב כדור הארץ ומאפשר גאות ושפל. כמו גם סיבוב כדור הארץ סביב השמש במהירות, ציר ומרחק המאפשר את קיום החיים, ושאיננו משתנה. התיאוריה המוצעת מציעה זאת כחוקים אשר נוצרו כך במקרה מן הכאוס, ואיננה מצליחה להסביר את קיומם באורח רציונאלי, מתוך אינסוף האפשרויות הקיימות. מה שמצביע רק על תכנון תבוני.

5) היווצרות תא חי ראשוני. גם לאחר שנוצרו כוכבים המאפשרים קיום חיים, כיצד יוכל התא החי הפשוט ביותר להיווצר, כאשר נדרשים לקיומו יכולת (א) נשימה (ב) פליטה (ג) אכילה (ד) עיכול (ה) הפרשה (ו) רבייה/שכפול. כל מנגנון כזה מעצמו דורש תכנון רב, של רכיבים רבים הפועלים בתיאום, ורק כל המנגנונים הפועלים יחד מסוגלים ליצור אורגניזם חי המסוגל להעמיד צאצאים. התיאוריה, לא רק שלא מצליחה להצביע על יצור כל כך פרימיטיבי בטבע (שהיה יכול להיווצר בשלב אחד ממרק קדמון), ולא רק שאינה יכולה להצביע על מאובן של יצור פרימיטיבי כל כך בטבע (כנ"ל), ולא רק שהיא אינה מסוגלת ליצור חי שכזה גם באופן מכוון תחת תנאי מעבדה, ולא רק שאינה מסוגלת להצביע על מרק קדמון או עדויות למרק קדמון בו קיימים רכיבים שונים המאפשרים התחברות לתא חי, אלא שהיא גם אינה מסוגלת אפילו לתאר באופן דמיוני ותיאורטי לחלוטין מצב בו יווצר תא חי המסוגל להשתכפל, תוך צעד אחד ממרק כימיקלים דמיוני.

6) ברירת מיליוני מקרים מוצלחים. לאחר מכן, טוענת האבולוציה להתפתחות של יצורים בלתי מפותחים ליצורים מפותחים מאוד, וזאת על פי טענה של מוטציות עיוורות, ומכאניזם עיוור של מלחמת קיום עיקשת, בהם נשמרים רק האורגניזמים בעלי כושר השרידות הגבוה ביותר להעמדת צאצאים. אלא, שקיום כל מוטציה מוצלחת שכזו, תלויה לשיטתם בטעות גנטית. לטענתם, החד-תא הראשון התפתח תוך מיליוני שנים לאדם, וזאת רק עקב טעויות שכפול, שיצרו מידי פעם תופעות גנטיות שהתאימו לסביבה. טענה זו, של טעויות גנטיות בשכפול המטען הגנטי המשפרות יצור, וזאת ללא כל אינפורמציה על המצב הסביבתי והצורך הקיומי של היצור החי, הוא אבסורד מדרגה ראשונה. לשיטת הניאו-דרוויניזם, כל האיברים, המבנה השלדי, מערכת החיסון, הדם, המח, העיניים וכל מיליוני הקשרים המוחיים המסוגלים לתפעל זאת נוצרו באמצעות מיליוני מיליונים של טעויות גנטיות שהתאימו באופן מקרי לחלוטין לסביבה החיצונית והצורך ההישרדותי. טענה כזו, לא רק שלא יכולה להיות מוכחת, אלא שהיא סותרת את חוקי ההסתברות הבסיסיים ביותר. זהו כשל לוגי מדרגה ראשונה, אותו לא מאפשרים גם מיליוני שנים.

7) אין עדויות לאינפורמציה חדשה. התיאוריה טוענת להתפתחות בטבע, אך בפני השטח איננו מבחינים בשום אינפורמציה חדשה, על אף שהיינו אמורים להבחין בכך, לפחות במספר מינים. אינפורמציה כזאת, שלא היתה קיימת בדי.אנ.אי, ונוספה לו עקב טעות, שהצליחה לשפר מין קיים. ההיפך הוא הנכון, כל הניסויים המדעיים עלו בתוהו כאשר ניסו לשפר מין קיים באופן גנטי, ואפילו באופן מכוון! מה שמצביע שמצב כזה איננו אפשרי, לא במצב מכוון, וקל וחומר במצב בלתי מכוון. טעות מעולם לא שיפרה מין קיים, מעצם היותה טעות. הנסיון היחיד של התיאוריה היה להציע פרשנות דמיונית ליצורים חיים, כגון פרפר העש השחור והלבן או הסתגלות גנטית בחיידקים, אך זו איננה רלוונטית, כי היא מעולם לא הצביעה על אינפורמציה חדשה ביצורים חיים, אלא רק על הישרדות המתאימים יותר לסביבתם (בדומה לברירה מלאכותית בכלבים, אשר הביאה לסיווג כלב רטווילר גזעי לעומת כלב פודל ננסי, כאשר בשניהם לא נוספה כל אינפורמציה גנטית חדשה, אלא רק נבררה אינפורמציה קיימת).

8) שלבי המעבר אינם בנמצא. תיאורית האבולוציה נסתרת על פי המציאות של בעלי החיים. לפי תחזית התיאוריה, המינים התפתחו אלו מאלו, תוך מעבר רציף ובלתי מדולג של שלבי ביניים. על פי כן היינו אמורים למצוא בימינו מינים רבים שהם בשלבי מעבר כלשהם, כמו דגים בעלי רגליים, זוחלים בעלי כנפיים, זוחלים רבים שיונקים, קופי-אדם, יצורים אנושיים למראה שאינם מסוגלים לדבר ועוד. המציאות סותרת את התיאוריה כאשר היא לא מציגה אפילו יצור אחד כזה בטבע, שמצליח לגשר בין שני יצורים קיימים ממחלקות שונות. על כך גם מקשה העובדה שאם יצורים פחות מתואמים לסביבה שרדו, מדוע לא ישרדו היצורים היותר מתואמים, שהם בשלבי מעבר כלשהם? (למשל, אם שרדו הדגים והזוחלים, מדוע לא ישרדו הדגים בעלי הרגליים? באופן דומה, אם שרדו הזוחלים והציפורים, מדוע לא שרדו הזוחלים בעלי הכנפיים? או אם שרדו קופי-האדם והאדם המודרני, מדוע לא שרדו כל אלפי מיני שלבי הביניים של האדם?). מה שלא מותיר לתיאוריה כל אחיזה במציאות.

9) רקורד המאובנים מעיד על יצורים מוגמרים. במקרה דנן, טוענים האבולוציונים שכל המינים הפרימיטיביים או המינים שהיו בשלבי מעבר כלשהם - נכחדו, מה שמותיר תימה גדולה על התיאוריה שדווקא הם נכחדו ולא הותירו אפילו אחד. אך גם טענה זו נסתרת על ידי המציאות, מכיוון שרקורד המאובנים לא מאפשר לבנות אפילו מודל תיאורטי אחד של יצורים העובדים משלב ביניים אחד לאחר. לא נמצאו מאובני דגים בעלי רגליים, מאובני זוחלים בעלי כנפיים, שלדי קופי-אדם וכדו', וזאת חרף העובדה שנמצאו לשיטתם אינספור שלדי דינוזאורים שלמים בני 65 מיליון שנה ויותר. מה שסותר את התיאוריה מבחינה מציאותית. למעלה מכך, גם היצורים הפרימיטיביים ביותר מתגלים כמתוחכמים לא פחות מיצורים בני ימינו. כך למשל מאובן הטרילוביט הקדום ביותר, שהוא מין סרטני כלשהי, הוא בעל עיניים מוגמרות מכל בחינה שהיא. מבחינה מדעית גרידא, רקורד המאובנים מציע פרצים שונים של בעלי חיים מושלמים על כל פרטיהם, שהופיעו ונעלמו מעל ציר ההיסטוריה, ללא כל מקום לספק בדבר אילושהם שלבי מעבר בדיוניים.

10) -א- הטעיות ושקרים בשם האבולוציה. (1) אבולוציונים רבים להצביע על מאובנים שונים תוך שימוש ברמייה והטעייה ציבורית, כמו דג הקולקינט (מאובן עליו ניסו להצביע כעל דג יבשתי בעל רגליים), ציפור הארכיאופטריקס (מאובן אותו ניסו לזהות כזוחל בעל כנפיים), על גולגולת קוף-האדם מפילטאון (אותו הציגו כגולגולת הקוף-האנושי הקדמון), ועל שלדי האדם-הניאדרטל (אותו זיהו אבולוציונים כשלב קדום של האדם). כולם נבחנו תוך הטעייה ומרמה, ברצונם לרקום עור וגידים לתיאוריה. האבולוציונים השתמשו בשיטות שונות של דמיון והטעייה באמצעות ציורים ושיחזורים המתאימים באופן ישיר לתיאוריה ולא למציאות המדעית. דג הקולקינט נתגלה חי בעולמנו כ- 400 מטר תחת פני הים בחופי מדסקר, שוחה באמצעות סנפירים גדולים ולא ידיים פרימיטיביות, ואף ללא כל יכולת הישרדות במים גבוהים (על אף שזיהו את המאובן שלו, כשל דג-יבשתי ההולך על פני היבשה באמצעות רגליים). ציפור הארכיאופטריקס אותו זיהו כזוחל בעל כנפיים התגלה כציפור קדומה בעלת נוצות, מקור, ויותר מכך - גילו ציפורים מושלמות לחלוטין הרבה לפניה, מה שמוכיח שהיא היתה ציפור ולא שלב ביניים בין הזוחל לציפור (אף על פי כן זיהו אותו במשך עשרות שנים כדוגמה לזוחל-ציפור). גולגולת קוף-האדם מפילטאון הוצגה במשך עשרות שנים במוזיאונים ובספרי לימוד כדוגמה לשלב ביניים בין הקוף הקדמון לאדם המודרני, עד שהתגלתה כתרמית מכוונת של הדבקת לסת אדם בגולגולת שימפנזה (המדהים הוא שבמשך עשרות שנים המדענים לא בחנו את הגולגולת כלל, ותכף התייחסו אליה כראיה בלעדית לתיאוריה). את האדם הניאדרטל זיהו במשך עשרות שנים כאדם-קוף, כפוף, שעיר וחסר אינטלגנציה, וכך הוא הופיע גם בספרי הלימוד, בציורים ושיחזורים מוזיאונים, עד שנתגלו עצמות רבות יותר של היצורים, ונתברר שהוא היה מין נוסף של אדם אפריקראי מודרני, שאינו שונה מכל אסקימוסי, סיני או אפריקאי בימינו. המדע המפוקפק שמציעים האבולוציונים בחוסר אונים כדי לתמוך בשיטתם, והנסיון הרב של הטעיות ושיחזורים דמיוניים בהם חזינו במשך מאה שנים, מלמדים שלא ניתן לסמוך על ראיותיהם של אבולוציונים, עד שיובררו מבחינה מדעית בכל הכלים המדעיים העומדים לרשותנו, ומתוך נקודת מבט אובייקטיבית שאינה באה במטרה לשרת איזו עמדה פוליטית.

10) -ב- פרשנות שרידי איברים. שיטה שונה בה ניסו אבולוציונים להשתמש כדי לייבא ראיות לתיאוריה, היתה להציע דוגמאות מעולם החי לאיברים שונים בבעלי חיים שהם כבר לא בשימוש (התוספתן, השקדים, עצם העוקץ באדם), המעידים לשיטתם על התפתחות מיצורים קדומים. הטענה עצמה היא לא רלוונטית מארבע סיבות: (א) מכיוון שהתיאוריה לא חוזה כל מידע חדש אלא רק מפרשת מידע קיים באופן בלתי רלוונטי, בלתי אובייקטיבי ובלתי מדעי (ב) עצם העובדה שאיננו יודעים את תפקידו של איבר מסויים, איננו מצביע עליו כעל שריד התפתחותי, היות ואין לנו גם את רבע המידע הנדרש על הגוף האנושי, מערכת הדם, החיסון, המח ותפקודו. (ג) גם אם קיימים קצות איברים שאינם בשימוש אין הדבר מעיד על שרידי איברים. זהו כשל לוגי הנקרא "חוסר דמיון", שהרי ניתן להצביע באותה מידה על אותם שרידי איברים ולהסביר אותם גם בדרכים שיתמכו בתיאוריות דמיוניות אחרות (חייזרים יצרו את בעלי החיים, אך מכיוון שפרצה מלחמה בכוכב שלהם, הם נאלצו לחזור לפני שהספיקו להשלים את המלאכה וליצור פונקציונאליות לכל סוגי האיברים בבעלי החיים). (ד) המושכל הראשון עומד גם הוא נאמנה במקרה בו ימצאו איברים חסרי שימוש, כי אז יכולים תיאולוגים לטעון שהמתכנן התבוני ברא בכוונת תחילה בריאה שאינה מושלמת (עבור הדת, תכלית האדם או סיבות שונות כמבחן עבור האדם), ועל האדם מוטל להשלים את הבריאה במעשיו.

טענות שונות אלו לשרידי איברים החזיקו במשך עשרות שנים, עד שהמדע התקדם מספיק ומצא לכל אחד מהם שימוש תפקודי חשוב בגוף האדם: (א) התוספתן התגלה כמונע מחלות (ב) השקדים נמצאו משמשים כמאגר חיסוני (ג) עצם העוקץ אותה כינו עצם הזנב התגלתה מבחינה אורטופדית כבעלת שימוש חשוב בישיבה (בזכותה קיים ריפוד מאורגן של שומן בעל אחיזה המאפשר את הישיבה).

10) -ג- טיעון המורפולוגיה. שיטה מוכרת יותר המציאו אבולוציונים כדי להציע ראיה לתיאוריה, והיא מתחום חדש אותו קראו בשם "מורפולוגיה". הם טענו שהדמיון בין יצורים שונים מעיד על התפתחותם אלה מאבותם של אלה. הטענה אינה עומדת במבחן ההוכחה, ולמעשה יש בה כשל לוגי מדרגה ראשונה, היות ומבחינה לוגית עצם קיומם של שני אובייקטים הדומים זה לזה אינו מעיד על התפתחותם אלא דווקא על יצירתם בידי אותו אמן. כלומר, הדמיון החיצוני והביוכימי בין יצורים שונים למעשה מעיד בדיוק את ההיפך, שיש להם יוצר אחד שברא את היצורים במתכונת דומה.

10) -ד- הטעייה במונחים. גרוע מכך, אבולוציונים אף עיוותו מונחים והחדירו אותם לספרי הלימוד כדוגמאות לאבולוציה. כך למשל, וריאציות שונות בבעלי חיים כינו בשם "מיקרו-אבולוציה" (אבולוציה קטנה) והשתמשו בהם כדוגמאות חיות לאבולוציה (פרפר העש השחור והלבן). זאת כשלמעשה לא נוספה באותם יצורים כל אינפורמציה חדשה, הם לא גידלו או שיפרו איבר כלשהו באופן תפקודי חדש, והם גם מעולם לא השיגו כל שיפור באמצעות מוטציה אקראית חדשה שנמצאה מוצלחת. באותה מידה ניתן להצביע על הוריאציות המלאכותיות שהשגנו בכלבים (כלב פודל לעומת כלב רטווילר). אלו לא מצביעים על אבולוציה אלא על רק ברירה מלאכותית מתוך מאגר גנטי קיים, כמו ברירת המאגר הגנטי בין בני אדם מיבשות שונות (אסקימוסים לעומת אפריקאים להשוואה). כך גם התחסנות חיידקים לאנטיביוטיקה אינם מעידים על אבולוציה, היות ובאמצעות האנטיביוטיקה נעשתה רק ברירה מלאכותית בין חיידקים שלא היו כשירים לאנטיביוטיקה לבין חיידקים שכבר היו כשירים לאנטיביוטיקה. מדענים שונים גם מעידים על כך שהחיידקים השרידים לא באמת פתחו אמצעי התגוננות גנטי חדש בפני האנטיביוטיקה, אלא רק נהרסה אצלהם מערכת קיימת המאפשרת להם לשרוד את מתקפתה (השוו זאת ליצור-חי אשר חסמו את פיו והוא לא יכול לאכול, עד אשר נפתח קרע בגרונו והוא משיג את מזונו משם. הקרע בגרון איננו שיפור, אלא הריסת מערכת קיימת, על אף שהוא מאפשר ליצור החי להשיג את מזונו ולשרוד). למעלה מכל אלה, וריאציות (-שינויים חיצוניים) אינן מעידות על אבולוציה אלא דווקא על תכנון, מכיוון שאילולא היו וריאציות בבעלי חיים, לכל בני האדם היה אותו פרצוף וכל בעלי החיים והפרחים היו באותו הצבע והתבנית. הוריאציות הן אלו שיוצרות עולם מגוון ויפה כל כך (אילולא האפשרות לוריאציות בבעלי חיים, גם לא היו כל כך הרבה מינים של בעלי חיים. לא היה ניתן להפריד בין רטווילר, זאב וכלב פודל, אלא היה רק מין זאב שיגרתי אחד. כך גם היה המצב בכל בעלי החיים כולם). זוהי הטעייה מדרגה ראשונה כאשר מצביעים על המקרים כנ"ל כעל דוגמאות למיקרו-אבולוציה (כאילו עם הדורות, מיקרו-אבולוציה תגרור מאקרו-אבולוציה).

10) -ה- הטעייה שיווקית. אחת החולשות הגדולות ביותר של התיאוריה, המצביעות עליה כעל כזו שאינה אמינה, היא הרושם המדעי הרב שהיא יוצרת כאשר אין לה כל ביסוס מדעי שכזה, והחבאת החסרונות המדעיים הרבים מספור בחומר הלימודי. כך למשל בספרי הלימוד של האבולוציה הופיעו במשך למעלה ממאה שנה איורים שונים של בעלי חיים בדרגות התפתחות שונות, כמו גם קופי-אדם, אשר נראים לקורא התמים כמצביעים על כך שיש דברים בגו, והצליחו כבר למלא את כל שלבי השרשרת הדמיונית. חלקי שלדים מעוכים הפכו למוצגים מוזיאונים של קופים שעירים אנושיים למראה. לעיתים נעשו שיחזורים שונים לחלוטין לאותה הגולגולת בידי מדענים (הג'ינגטרופ לדוגמה). את עובר האדם איירו בספרי לימוד במשך עשרות בשנים כעובר בשלבי התפתחות שונים של בעלי חיים, כאשר לא היו דברים מעולם, ובחינה תלת-מימדית של העובר מגלה תבנית זהה בהתפתחות העובר. כמו כן גם נתנו שמות לטיניים מסובכים למוצגים מוזיאוניים פשוטים, כך שיראה לקורא התמים כאילו כבר נמצאו, סווגו ומויינו מינים חדשים בהתפתחות האדם. ל"קוף הדרומי" למשל קראו בשם "אוסטראלופיטיקוס אפארנסיס" (Australopithecus Afarensis). עד היום מופיעים בספרי הלימוד השונים איורים דמיוניים של התפתחות האדם מהקוף הקדמון, כמו גם התפתחות של יצורים שונים אלה מאלה. ספרי הלימוד גם משמיטים את העובדות, שבעלי החיים מתגלים בפרצים פתאומיים במהלך ההיסטוריה ולא בשלבי התפתחות. גם מסתירים את העובדה שלא נמצא כל שלבי ביניים בין יצורים שונים, ושהטבע לא הצליח לשפר בדרך מקרה כל יצור שהוא. למעשה, הספרים ממשיכים להציג דוגמאות פסבדו-מדעיות לאבולוציה, כמו וריאציות חדשות שנתגלו בבעלי חיים, ומאובנים עתיקים אותם מזהים כשלבי ביניים קדומים של האדם או של הזוחל.

10) -ו- סיבה פוליטית. כל הרמייה, הדמגוגיה וההטעייה השיווקית הזאת מובנים היטב לאור העובדה שתיאורית האבולוציה הינה תיאוריה פוליטית הבאה לשרת מטרה פוליטית - את האתאיזם. זוהי עובדה ידועה, שהכנסייה הנוצרית שרפה מדענים ואיימה עליהם במשך יותר מאלף שנה, ומיד ביקשו אנשי ההשכלה למרוד בה כאשר הצליחו לצאת מטלפיה המאיימות. האפשרות היחידה למרוד בנצרות היתה לקרוא תיגר על אמונתה הבסיסית ביותר בבורא, ובכך להוציא את הדת מחוץ לדיוני המדע. דרווין היה הראשון להציע אפשרות שכזו, וכאשר ביקשו לצנזרו, מיד עמדו כל כלי התקשורת והמדענים לצידו, בהרגשה שהנה שוב מנסה הכנסייה הנוצרית לטייח את האמת המדעית. זאת עשו לפני יותר ממאה שנה, כאשר לא היו בזמנים ההם כל ראיות, ואפילו שקריות, לתמוך בתיאוריה (למעשה בזמני דרווין לא רק שלא נמצאו כל שברי עצם אותם יכלו לזהות כקופי-אדם, אלא שהמדע היה כל כך בלתי-מפותח, שהאמינו שתא חי יכול להיווצר מעצמו מתוך ריקבון. אף על פי כן הציע דרווין את התיאוריה שלו, שהתקבלה באהדה רבה בקרב המדענים, כאופציה הדמיונית היחידה לכפור בבורא).

11) הצעת מערכת הסברים להתפתחות איבר מאל"ף ועד ת"ו. למעלה מכל אלה, השיטה האבולוציונית לא הצליחה לתאר אפילו מנגנון אחד מתחילתו ועד סופו, תוך מתן פירוט מדעי לכל התפתחות הקשרים המוחיים והאיברים החיצוניים. לא העיניים, לא מערכת הדם או הלב, ואפילו לא שוטון של חיידק. התיאוריה איננה מסוגלת להאמין, אפילו באופן דמיוני ותיאורטי לחלוטין - מערכת שלבים, בהם כל שלב מציב יתרון הישרדותי מספיק להישמרותו על פני קודמיו, תוך מתן פירוט המוטציות שהביאו לכך בקידוד הגנטי, גודל האיברים ועיוותם הגנטי, עד ליצירת איבר מושלם לכל פרטיו, כפי שאנו חוזים בו היום. התיאוריה אינה מסוגלת להציע אפילו באופן דמיוני-תיאורטי אפשרות שכזו, וגם לו תצליח, מספר המקרים בה תעלה מעבר לכל דמיון, ותופרך מבחינה היסתברותית-מציאותית.

12) באדם תכונות המעידות על מציאות שאינה חומרית. באדם תכונות רבות שאינן מוסברות אפילו מבחינה תיאורטית-דמיונית, כאשר נטענת הטענה שהאדם הוא רק חומר. ההיפך הוא הנכון, בחינת התכונות באדם מגלות את נטיות ההפוכות לנטיית החומר לשרוד. האדם קודם כל הוא בעל מודעות לעצמו ולמעשיו, מה שאיננו נותן כל יתרון הישרדותי, אך מאפשר את קיומו של "האני" באדם. באדם גם קיים צורך למשמעות, שאינו מצוי בשום בעל חיים אחר. לאדם יש נטייה רוחנית-דתית, ששום סיפוק הישרדותי-חומרי אינו מספק אותה. מעל לאלה מצביעה העובדה לעליונות הרוח בכך שהאדם מסוגל לוותר על חייו ולבקש לאבד אותם בגלל חיסרון רוחני, או חוסר סיפוק, גם כאשר מכל בחינה חומרית קיימים ברשותו כל האמצעים להישרדות והעמדת צאצאים (מה שנוגד באופן מוחלט את חוקי החי הרוצה לשרוד). באדם אהבה למוסיקה והשראה רוחנית, יצר הרפתקנות, יצירה, חיפוש אחר אמת, ויותר מאלה - אהבה. האדם מסוגל לאהוב ולהקריב את חייו עבור אהבה, גם כאשר היא אינה תלויה בהישרדות או העמדת צאצאים, ואף סותרת אותה. באדם גם קיימת בחירה ואחריות למעשים, שאינו קיים בשום יצור חי אחר. האפשרות לבחירה בין נטיות חומריות למושכלות, הוא היפך החומר בהתגלמותו, היות והחומר מסוגל לפעול רק על פי חוקים או באופן אקראי, ואם האדם בוחר, זאת רק חרף העובדה שהוא אינו מונע על פי חוקים או באופן אקראי, ומכאן שיש בו משהו שאיננו חומרי. בטבע איננו מוצאים אפילו יצור אחד בעל תבונה, ואפילו מעטה, שאיננו אדם. כל היצורים החיים פועלים על פי אינסטינקטים מרגע היוולדם ועד מותם. כל התכונות הנפשיות שבאדם אינן מוסברות באופן אמפירי-מדעי ואפילו לא באופן תיאורטי בידי המאמינים באבולוציה. זוהי סתירה לתיאוריה, המבקשת לטעון שהאדם הוא רק חומר, כאשר קיימת בו מציאות נפשית-רוחנית המתנגדת לחומר ושואפת לרוח. מאידך, אם באדם קיימת מציאות רוחנית, משמע שיש מתכנן תבוני אשר ברא וטבע את אותה מציאות רוחנית, ואף שילב בין הרוח לגוף החומרי, באופן מכוון ומודע. מה שגם כן מוכיח את קיומו של מתכנן תבוני.

המסקנה הרציונאלית:

לאור כל הנתונים הללו, לא ראוי לקטלג את התיאוריה כמושכל שני (מכיוון, שכפי שביארנו, המושכל השני אמנם איננו מוכח, אך לפחות מסוגל להציע מערכת הסברים דמיונית ואלטרנטיבית, המצליחה לענות על כל השאלות והפרטים שהציב המושכל הראשון. מה שתיאורית האבולוציה אינה מסוגלת לעשות). מכאן שנגדיר את האבולוציה המוצעת כמושכל שלישי, הפחות מהמושכל השני, היות ואיננו עומד גם במבחן התיאוריה מפאת כשלים לוגיים רבים וחורים-אינפורמטיביים בלתי מוסברים.

על סמך כל הנתונים העומדים לרשותנו, בפני הרציונאל עומדת אופציה אחת בלבד, והיא להסיק על קיומו של מתכנן תבוני, בהתאם למושכל הראשון. הרוצה להאמין במושכל השלישי לעניין זה, איננו אדם רציונאל, אלא אחד כזה הבוחר להאמין בדמיונות שוא תוך אמונה עיוורת בצדקת דרכו ונטיית לבו ההיפך-שכלית.

בברכה,

דניאל בלס.