1905 לא הייתה עוד שנה בלוח כמו זו שהייתה לפניה וזו שבאה אחריה. לפחות לא אם תשאלו את כל מי שעוסק בפיזיקה ובתחומים הנלווים לה. שנה זו זכתה לכינוי המחייב והמרהיב "שנת הפלאות", Wunderjahr בשפתו הגרמנית של האחראי הישיר לכינוי שדבק בה - אלברט איינשטיין. הייתה זו שנה יוצאת דופן בה פרסם איינשטיין לא פחות מארבעה מאמרים פיזיקליים פורצי דרך, אשר שינו את כל החשיבה ומה שהיה ידוע עד לאותה נקודת זמן בארבעת ענפי הפיזיקה בהם עסקו המאמרים.
המאמרים רמי המעלה פורסמו בשנתון הפיזיקה, Annalen der Physik, כתב העת המדעי הנחשב ביותר באותה תקופה, ועסקו בארבעת הנושאים הבאים: התופעה הפוטואלקטרית, תנועה בראונית, תורת היחסות הפרטית, ושקילות המסה והאנרגיה. בשנת 2005 צוינה שנת הפיזיקה העולמית לחגיגות 100 שנים לפרסומם של המאמרים האוונגרדיים, והנה בשנת 2015, 110 שנים לפרסום המאמרים, ניצבת תוכנת COMSOL Multiphysics בחזית הפיזיקה, מציעה למדענים, פיזיקאים, מהנדסים וחוקרים את כל הכלים הטכנולוגיים החדשניים והמתקדמים ביותר. בדיוק כמו שעשה אלברט איינשטיין בעזרת האמצעים שהיו רלוונטיים לתקופתו.
ממש כמו שמאמריו של איינשטיין עשו פלאות בעולם הפיזיקלי בשנת 1905, כך עושה בשנת 2015 תוכנת COMSOL Multiphysics עם הגישה המולטיפיזיקלית המהפכנית. הממשק הפשוט והאינטואיטיבי של התוכנה מאפשר לצמד כל שילוב בלתי מוגבל של תופעות פיזיקליות, פרמטרים, משתנים וכיוצא בזה, ולבצע אנליזה נומרית אמינה ומדויקת בסביבת סימולציה חדשנית ומתקדמת.
110 שנה וכל כך הרבה השתנה
באותו זמן בו המאמרים נכתבו, לאיינשטיין לא הייתה גישה נוחה לחומרים מדעיים שלמים שיסייעו לו להבין טוב יותר את התחומים אותם חקר, על אף שהוא קרא באופן קבוע וכתב ביקורות למגזין "שנתון הפיזיקה". בנוסף, היו מעט מאוד קולגות מעולם המדע אשר היו זמינים לדון בתיאוריות שלו. איינשטיין עבד כבוחן במשרד פטנטים בברן, שוויץ, ומאוחר יותר הוא אמר על אחד העובדים שם, מישל בסו, שהוא "לא יכול היה למצוא אוזן קשבת טובה יותר לרעיונותיו בכל רחבי אירופה".
בנוסף, חברים לעבודה ועובדים אחרים ב"אקדמיה האולימפית" בסגנון חופשי (מוריס סולובין ופול הביכט) ואשתו, מילבה מאריץ', השפיעו במידת מה על עבודתו של איינשטיין, אך רמת ההשפעה איננה ודאית. דרך מאמרים אלו, איינשטיין תקף חלק מהשאלות ומהבעיות החשובות ביותר בעולם הפיזיקה.
בשנת 1900, הרצאה בשם "ענני המאה ה- 19 מעל התיאוריה הדינאמית של חום ואור" של הלורד קלווין, הציעה כי לפיזיקה אין הסברים מספקים לתוצאות של ניסוי מייקלסון-מורלי ושל קרינת גוף שחור. כפי שהוצג, תורת היחסות הפרטית סיפקה הנמקה לתוצאות של ניסוי מייקלסון-מורלי. התיאוריות של איינשטיין אודות התופעה הפוטואלקטרית הרחיבו את תיאוריית הקוונטים שפיתח מקס פלאנק בנימוקו המוצלח לקרינת גוף שחור.
על אף התהילה הגדולה שהושגה ע"י עבודותיו האחרות, כמו זו על תורת היחסות הפרטית, הייתה זו עבודתו על התופעה הפוטואלקטרית שזיכתה אותו בפרס נובל ב- 1921: "עבור השירות לפיזיקה התיאורטית ובמיוחד עבור הגילוי של חוק התופעה הפוטואלקטרית". הוועדה לפרס נובל המתינה בסבלנות לאישור ניסויי של תורת היחסות הפרטית; למרות זאת, דבר לא התקרב לכך עד לניסויי התרחבות הזמן של איב וסטילוול (1938), (1941), ורוסי והאל (1941).