נוסע וחברתו, אזרחית אוקראינה, המתגוררת באוקראינה בדרך קבע, הגיעו יחד לישראל מפריז שבצרפת, כשברשותה של חברתו של הנוסע תיק לואי ויטון, בשווי 1,490 אירו, באריזתו המקורית, שנרכש בפריז.
הנוסע ביקש לעבור עם התיק במסלול האדום, שם נבדקו על ידי מוכס. הנוסעים הבהירו למוכס כי מדובר בתיק של הנוסעת, אזרחית אוקראינה. במעמד זה הסביר הנוסע כי חברתו מתכוונת להשתמש בתיק באירוע המתקיים בארץ ולאחר מכן לשוב לאוקראינה שהתיק ברשותה.
בגין הכנסת התיק ארצה התחייב תשלום מס במקום. המוכס הציג בפני הנוסעים שתי אפשריות, האחת, תשלום המס על התיק או הפקדת ערובה להבטחת תשלומו. האפשרות השנייה, הפקדת התיק ברשות המכס ונטילתו עם יציאת הנוסעת/נוסעים מהארץ.
טענות הצדדים:
הנוסעים טוענים כי ביקשו להפקיד ערבון באמצעות כרטיס אשראי אך המכס לא אפשר להם זאת מסיבות טכניות. עוד נטען כי המוכס המטפל הציע לנוסעים להשאיר את התיק ברשות המכס על מנת שלא לשלם מס עליו, והנוסעים פעלו על-פי עצה זו והותירו את התיק במכס.
הנוסע מלין על כך שבמשך שלושה ימים, לא הצליח להשיג את המכס טלפונית, ונאלץ לכתת את רגליו, וכן נאלץ לשכור את שירותיה של עמילת מכס, על מנת לפתור את העניין.
מאידך, טוענים נציגי המכס כי לא נאמר לנוסע שלא ניתן להפקיד ערבון באמצעות כרטיס אשראי זר. לטענתם, הנוסעים החליטו שתהליך זה אינו מתאים להם, והם העדיפו להימנע מלעשות שימוש בכרטיס אשראי, ולכן, על מנת לבוא לקראתם, הציעו להם נציגי המכס שתי אפשרויות. האחת, לשלם את המיסים ולקחת את התיק. השנייה, להשאיר את התיק ברשות המכס, ולתאם טלפונית עם מסופי מטען וניטול בע"מ (להלן: "ממן") את הבאת התיק לטיסה המיועדת. הנוסעים העדיפו את האופציה השנייה, ולכן השאירו את התיק בנמל תעופה.
החלטת בית המשפט:
ראשית, נקבע כי אין יריבות בין הנוסע למכס, שכן, הנוסע, שניהל את התביעה, ועתר יחד עם הנוסעת לסעדים כספיים כנגד המכס, איננו בעל הטובין נשוא התביעה, אלא הנוסעת, שהינה תיירת מאוקראינה, שאינה נמצאת בישראל.
בית המשפט קבע היות ועובדי המכס מתנהלים עם תנועה ערה של תיירים וישראליים אשר פוקדים את בית המכס, אין זה סביר שפקידי המכס אמרו לנוסע שאין באפשרותם לקבל ממנו או מבת זוגו כרטיס אשראי זר.
נקבע כי לא חל כל עיכוב מיוחד בטיפול בתיק ולא הייתה כל בעיה מיוחדת בהשגת המכס, מלבד קושי שנבע, מהיות התקופה, תקופת חול המועד פסח, בה עובדת הרשות באופן מצומצם יותר.
בית המשפט קבע כי הנוסע בחר באופן מודע להותיר את התיק במכס. לו רצה יכול היה לשלם את המס בגין התיק אך הוא בחר להימנע מכך על ידי הותרת התיק שם. הוא יכול היה לבחור גם בשירות המאפשר לו את הבאת התיק לכבש המטוס, שירות המותנה בתשלום, אך הוא כאמור, בחר אחרת, נמלך בדעתו ופנה במהירות לעמיתיו עמילי המכס על מנת שישלפו את התיק מהמכס.
נקבע כי לא הוכח כל קשר סיבתי עובדתי בין התשתית הראייתית שהניח הנוסע ובין הנזקים הנטענים על ידי הנוסע.
סוף דבר:
התביעה נדחתה. הנוסעים חויבו לשלם למכס הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.
ת"ק 56134-04-18 קרופניק ואח' נ' מדינת ישראל (רשות המסים בישראל- מכס)