בית המשפט מגבה את סוכן המכס: עלויות נוספות בשחרור סחורה נדרשו כדין

רקע:

רוב, אם לא כל, היבואנים נוהגים להסתייע בשירותי עמילות מכס לצורך שחרור הסחורה המיובאת מפיקוח המכס.

כידוע, תפקידיו של סוכן המכס כוללים, בין היתר, ניהול הפעילות הלוגיסטית לצורך שחרור הסחורה, הכנת הניירת הדרושה והגשתה, תשלום המסים והאגרות, ולעיתים גם אחסנה והובלת המטענים.

לעיתים, עשויה להתעורר מחלוקת בין היבואן לבין סוכן המכס, באשר לשכר שיש לשלם לסוכן עבור עבודתו, במיוחד במצבים בהם אין בין הצדדים הסכם אשר מסדיר את הסוגיה.

בסקירה זו נתאר מקרה בו יבואן התרעם כנגד עלויות נוספות שהוטלו עליו בתהליך יבוא אשר לטענתו,לא עלו בקנה אחד עם הסיכום מול סוכן המכס. בית המשפט, לאחר ששמע ת טענות הצדדים, גיבה את סוכן המכס והשית עלויות נוספות אלו על היבואן.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

התובע רכש רהיטים בתאילנד, ושכר את שירותה של חברת עמילות מכס לצורך שחרור הרהיטים מפיקוח המכס.

היבואן טען, כי בפגישה שנערכה בינו לבין נציגת סוכן המכס, סוכם כי שכרו של סוכן המכס יעמוד על 350 ₪, בגין עמלה, ו-100 ש"ח נוספים בגין אגרת שער עולמי.

לאחר הגעתה של הסחורה לארץ, קיבל היבואן חשבון מסוכן המכס, בסך של כ-12,000 ש"ח, בגין שירותים ותשלומים נוספים, אשר לטענת היבואן לא הופיעו במסגרת ההסכם שנכרת בינו לבין סוכן המכס.

סוכן המכס טען, מנגד, כי  במסמך ההתקשרות צוין מפורשות כי קיימים חיובים נוספים, וכי לגבי ההובלה בארץ ישנו תמחור נוסף.

לאחר שהיבואן וסוכן המכס לא הצליחו להגיע לכדי הסכמה, פנה היבואן לחברת עמילות מכס אחרת, לה שילם בסופו של דבר 12,000 ש"ח לצורך שחרור הסחורה. לטענת התובע, סוכן המכס חייב אותו בסכום נוסף של כ- 1,900 ש"ח, עבור מסמכי ההובלה, וזאת למרות ששילם בגין מסמכים אלו בתאילנד. לאור האמור, תבע היבואן את סוכן המכס בגין סכום זה, וכן בגין עוגמת נפש.

פסק-הדין של בית המשפט:

בית המשפט דחה את תביעתו של היבואן.

בית המשפט קבע כי במקרה בו יבואן טוען כי הוא הוטעה על ידי סוכן מכס, ושילם מחיר מופרז מעבר לנדרש, עליו להציג ראיות תומכות בטענה זו.

במקרה זה, מלבד התכתבויות עם נציגת סוכן המכס, שמהן עלה כי קיבל התייחסות לפניותיו, לא הציג היבואן כל מסמך המראה כי סוכן המכס ביקש לגבות ממנו סכומים חריגים, אשר לא הוסכמו במסגרת ההסכם ביניהם. אותם סכומים שדרש סוכן המכס כללו היטל בטחון, דמי ריקון מכולה, הוצאות מיחשוב, הפקדת פקודת מסירה, תשלום למחסן, הוצאות תקשורת, העברת מסמכים בדואר, ונקבע כי סכומים אלו נדרשו כדין, שכן הם חלק מהליך היבוא, ובהסכם בין היבואן לסוכן המכס צוין במפורש כי ישנן עלויות נוספות של הרשויות או צדדים שלישיים שיתקבלו בנפרד.

בנוסף, נקבע כי היבואן לא הציג מקרים דומים מענף עמילות המכס, מהם ניתן להסיק כי סוכן המכס דרש סכומים אשר חורגים מן המקובל בתחום.

לאור האמור, גיבה בית המשפט את סוכן המכס, דחה את התביעה, וחייב את היבואן בהוצאות משפט בסך של 500 ש"ח.

[ת"ק (ב"ש) 11595-09-15, פסק דין מיום 24.3.2016, השופטת דרורה בית אור. הצדדים לא יוצגו על ידי עורכי דין].

לסקירות נוספות שנכתבו על ידי צוות משרדנו בנושא התחשבנות כספית בין היבואן לבין סוכן המכס, אנא לחצו על הקישורים הבאים:

*           *           *