ערכו של רכב אספנות ייקבע על פי עמדת רשות המכס

עובדות המקרה וטענות הצדדים

התביעה הוגשה על ידי בעלת רכב אספנות מסוג מרצדס SL380 שנת ייצור 1983, שנרכש בארצות הברית ויובא לישראל. בעת יבואו של הרכב לישראל שילמה בעלת הרכב את מיסי היבוא. ערכו המוצהר של הרכב, לפיו שולמו מיסי היבוא, עמד על 4,000 דולר, בתוספת הוצאות הובלה ימית של 1,050 דולר.

לאחר תשלום מיסי היבוא, טענה רשות המכס כי ההצהרה בדבר שווי הרכב אינה נכונה, וכי ערכו של הרכב גבוה באופן משמעותי מהמוצהר. לאור האמור, הזמינה רשות המכס שמאי מטעמה שיבדוק את שווי הרכב. בחוות דעתו קבע השמאי כי ערך הרכב בישראל, לרבות מיסים, עומד על למעלה מ-125,000 ש"ח. כך, שבעלת הרכב נדרשה להוסיף מסי יבוא של עוד כ-34,000 ש"ח.

בעלת הרכב ערערה על מסקנות חוות דעת השמאי ופרטה מספר פגמים שנמצאו בחוות דעת זו. בעלת הרכב הציגה חוות דעת שמאי נגדית מטעמה בה נקבע כי שווי הרכב בארצות הברית הינו 2,500 דולר. בנוסף, טענה בעלת הרכב כי ישנם כלי רכב דומים בארצות הברים הנמכרים סביב המחיר אותו ציינה בהצהרתה.

בעלת הרכב טענה כי על פי פקודת המכס, ערכם של הטובין המיובאים הוא ערך העסקה שבה נרכשו, ורק בהתקיים המקרים החריגים, שלא התקיימו במקרה דנן, יש עילה לפסול אותו.

מנגד, טענה רשות המכס כי ההחלטה לפסול את מחיר העסקה נבעה מכך שבעלת הרכב הציגה גרסאות ומסמכים אשר העלו ספקות באשר לנסיבות מכירת הרכב, כגון העובדה שהתובעת לא צירפה חשבון מכר כנדרש, כי אם מסמך "Bill Of Sale", מועד חשבונית ההובלה הינו שונה ממועד ההעברה הבנקאית בחשבון הבנק של בעלת הרכב, העובדה שלא צרפה את פלט חשבון הבנק שלה, אלא רק את פלט חשבון הבנק המשותף וכיוצא בזה.

פסק דינו של בית המשפט:

בפתח הדברים ציין בית המשפט כי הוא אכן שוכנע שנפלו פגמים בהצהרת התובעת, במיוחד לאור עובדת אי צירוף דפי חשבון מהחשבון הנוסף שהחזיקה התובעת, דבר אשר הצדיק  את פסילת הצהרת בעלת הרכב בנוגע לשווי הרכב על ידי המכס.

בית המשפט ציין כי בקביעת ערכם של כלי רכב מיובאים מתקיימים שני שלבים. הראשון, הוא בדיקת הצהרת הערך של מייבא הטובין – ככל שההצהרה מוכחת להנחת דעתו של פקיד המכס, הרי שחישוב המיסים שעל היבואן לשלם מבוסס על מחיר זה, ללא כל קשר לשווי הטובין בשוק. במידה והערך נפסל, בשלב השני, עורך המכס תחשיב המבוסס של חוות דעת שמאית מטעמו, הבוחנת את שווי הטובין.

בית המשפט ציין כי במקרים בהם עולה חשש כי הצהרת היבואן אינה משקפת את ערך הטובין, או מקום בו נפל פגם במסמכים המוגשים, על המכס להעריך את הטובין באופן אובייקטיבי בהתעלם מהצהרת היבואן.

בית המשפט קבע כי היה על התובעת להוכיח, בהתבסס על מסמכים, את אמיתות ההצהרה אשר הוגשה על ידה בכל הנוגע לערך הרכב. במקרה דנן לא עלה בידה של התובעת לתת הסברים מספקים ולכן החשדות אשר התעוררו בעקבות המסמכים, במיוחד לאור החלטתה שלא לצרף את דפי חשבון הבנק שלה, היו סבירים.

לאור זאת, דחה בית המשפט את טענותיה של בעלת הרכב, קבע כי דרישת המיסים הנוספת של רשות המכס הייתה כדין, ובנוסף חויבה בעל הרכב בהוצאות שכר טרחת עורך דין, בסך של 1,500 ש"ח.

[ת"א (שלום ירושלים) 442-07-14 ריקי חסן נ' מנהל תחנת מכס חיפה. פסק דין מתאריך 5.4.16, השופט גד ארנברג. שמות ב"כ הצדדים לא צוינו]

למאמרים נוספים שנכתבו על ידי צוות משרדנו בנושא יבוא אישי של רכב, אנא לחצו על הקישורים הבאים:

בית המשפט: יוענק פטור חלקי מגרעון מסי יבוא על רכב ביבוא אישי

גם רשות המכס אחראית לנזק בגין שחרור רכב שלא לידי היבואן המקורי

פעלת עיכבון על ידי סוכן מכס בגין אי-תשלום מסי יבוא

*           *           *