הצייר ההולנדי הנודע וינסנט וילם ואן גוך (1853-1890) חתך חלק מאוזנו, צייר דיוקן עצמי עם התחבושת וזמן קצר לאחר מכן ירה בעצמו בחזהו ונפצע אנושות. מילותיו האחרונות לפני מותו, כשאחיו תיאו לצידו, היו "העצבות תימשך לנצח".
מה ההסבר להתנהגותו?
"הוא בוודאי השתגע" היא התשובה הרווחת בקרב אלה ששמעו על כריתת האוזן וההתאבדות. למרבה הצער לא נותר תיעוד שיאפשר לנו להבין ישירות מהו מקור הייסורים שעבר ואן גוך, אולם חוקרים שעוסקים בהיסטוריה של הרפואה העלו השערה שמתאימה להתנהגותו לפני מותו, לפיה הצייר הגאון סבל מטינטון (רעשים או ציפצופים באוזניים) שאת מקורו ייחס בטעות לאוזן.
מהו טינטון?
ניתן להגדיר טינטון (בלעז: טיניטוס) כתלונה סובייקטיבית על שמיעת קול או קולות שמיוחסים לאוזן או למוח בהיעדר כל גירוי חיצוני. כאמור, ההשערה היא כי בנסיון לסלק את הרעש המטריד כרת ואן גוך את אוזנו. לאכזבתו הטינטון לא הושפע מהניתוח שביצע, ומרוב ייאוש שם קץ לחייו.
האם כל חולה טינטון נמצא בסכנת התאבדות?
"כשמדובר בטינטון, רמת הסבל שונה מאדם לאדם..." מסביר ד"ר שמש זכריה, מומחה לתסמונת מבי"ח הדסה עין כרם בירושלים.
ד"ר שמש מוסיף "...ישנם חולים שאינם מחפשים טיפול, ולדעתם הם יודעים ומסוגלים להתמודד עם המחלה. בקצה השני של הספקטרום ישנם חולים עם סבל קשה ביותר כאשר אל הטינטון נלווים גם נדודי שינה, רגישות לרעש (היפראקוזיס), נטיה לכעוס, קושי להתרכז בקריאת עיתון או ספר, ירידה בזיכרון ואף סימפטומים גופניים מובהקים כגון: צרבת, כאבים בחזה, כאבי ראש ועייפות. רבים מהחולים הקשים מרגישים חרדה וייאוש. לעיתים עולות מחשבות אובדניות במחשבתם של החולים, בימים בהם הסימפטומים קשים במיוחד, עד כדי קיום סכנה ממשית לחייהם".
ככל הנראה, הצייר ואן גוך נמנה עם חולי הטינטון הקשים ולא הצליח להתמודד עם הסבל הרב.
האם גם כיום יש מקום ליאוש?
לד"ר שמש יש בשורות מעודדות. "אצל רוב הסובלים מטינטון קיימת יכולת ריפוי עצמונית ומתרחשת החלמה ספונטנית שבמהלכה הרעש הולך ופוחת בהדרגה. אך אצל חלק מהחולים, לא מתרחש אותו תהליך של ריפוי ספונטני וההנחה היא שישנו גורם או גורמים שמונעים זאת".
האם ניתן להקל על הסבל מטינטון?
כיום ישנן מספר שיטות טיפול נהוגות בעולם שמטרתן להקל על הסימפטומים כגון: היפנוזה, TRT, CBT, תרופות שונות וביופידבק.
האם ניתן לרפא טינטון אצל חולים המוגדרים "כרונים"?
בשנת 1981, התבצע מחקר רפואי ביוזמת פרופ' חיים סומר. מטרת המחקר היתה לפתח טיפול יעיל עבור נכי צה"ל הסובלים מטינטון המוגדר ככרוני. בשנת 1986, המשיך המחקר כקו-פרודוקציה בין חיל רפואה בצה"ל לבין צוות חוקרים מבי"ח הדסה עין כרם ומהאוניברסיטה העברית בירושלים שבמסגרתו טופלו אלפי חולים.
על בסיס הידע המחקרי והניסיון הטיפולי שהצטבר במהלך המחקר פותח פרוטוקול טיפול ייחודי המתמקד באיתור הגורמים שמונעים החלמה ספונטאנית אצל החולה הכרוני וטיפול בהם - במטרה לאפשר לגוף לרפא את עצמו.
האם קיים קשר בין טינטון וסחרחורות?
אצל 30% מהחולים ישנן הפרעות בשיווי המשקל. חלק מהחולים סובל מסחרחורות היוצרות תחושה שהחדר מסתובב או שהראש מסתובב, וחלק אחר מתלונן על תחושת טשטוש מבלי יכולת להגדיר כיוון של סיבוב.
במהלך המחקר שבוצע בהדסה התברר שחולים שסבלו מסחרחורות מגיבים היטב לטיפול שניתן לטינטון ולמרבה ההפתעה, בחלק מהמקרים שיעור ההצלחה של הטיפול בסחרחורות אף עלה על שיעור ההצלחה של הטיפול בטינטון.
איזה סוגי טינטון קיימים?
הטינטון נחלק לשני סוגים עיקריים: טינטון פועם (PULSATILE), וטינטון שאיננו פועם.
בחלק גדול מהחולים עם טינטון פועם, הרופא יכול לשמוע את הטינטון באמצעות סטטוסקופ עם מתאם (ADAPTER) מיוחד. טינטון כזה נקרא: טינטון אובייקטיבי.
כאשר ישנה סינכרוניזציה בין הטינטון לבין פעימות הלב, זה תומך באפשרות שמדובר בהפרעה במערכת של הלב וכלי הדם. אם אין קשר בין הטינטון הפועם לבין פעימות הלב, זה מתאים למצב שבו שרירים בחך או באזור אחר בצוואר מתכווצים, ומשמיעים רעש שמגיע אל האוזן. ברוב המקרים הרופא הבודק לא יכול לשמוע את הטינטון של החולה. טינטון כזה נקרא טינטון סובייקטיבי.
מה לעשות כשמגיעים לרופא?
המידע החשוב ביותר שהחולה יכול למסור לרופא כבר בביקור הראשון, הוא רשימת התרופות שהוא לוקח בגלל מחלות אחרות או תרופות שלקח בעבר. ישנן יותר מ- 100 תרופות שגורמות לטינטון או מחמירות אותו, ויותר מ- 300 תרופות שגורמות לסחרחורת, או מחמירות אותה.
באותם המקרים שאפשר להחליף תרופה שמזיקה לעצב השמיעה בתרופה שאיננה מזיקה, הרופא יכול להועיל לחולה כבר בביקורים הראשונים.
עיקר העבודה הרפואית בביקור הראשון כרוכה באיסוף מידע, והפניה לבדיקות רלוונטיות. חשוב מאוד שהחולה יחזור עם תוצאות הבדיקות אל אותו הרופא.