בית המשפט שב וחוזר על הקביעה כי אין חובה לשלם גרעון מכס כתנאי להגשת תביעה לביטולו

בית המשפט שב וחוזר על הקביעה כי אין חובה לשלם גרעון מכס כתנאי להגשת תביעה לביטולו

עו"ד גיל נדל, עו"ד טינה קפלן

בסקירה זו נתאר מקרה בו התעוררה מחלוקת בין יבואן שטיחים לבין בית המכס חיפה בשאלת סיווגם לצרכי מכס של שטיחים שיובאו מירדן, שבגינה נדרש היבואן לשלם גרעון מכס.

בית המשפט קבע כי היבואן אינו חייב לשלם את הגרעון כתנאי להגשת תביעתו ובכך דחה את טענות בית המכס.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

בית המכס חיפה דרש מהיבואן גרעון מכס בגין שינוי סיווג של שטיחים מפרט מכס 57.01-9000 לפרט מכס 57.02-4290.

היבואן פנה לבית המכס בשני מכתבי השגה, אך לאחר שהשגותיו נדחו, הגיש לבית משפט השלום בנצרת תביעה כנגד בית המכס בדרך של המרצת פתיחה. את התביעה, יש להדגיש, הגיש היבואן מבלי ששילם את הגירעון.

בית המכס חיפה טען בבית המשפט כי יש לסלק את המרצת הפתיחה על הסף, וזאת בין היתר משום שהמחוקק קבע דרך ספציפית לערער על החלטות בית המכס במסגרת סעיף 154 לפקודת המכס (כפי שגם נקבע כהלכה בפסק הדין בעניין נאות הכיכר עוד בשנות ה-1970 [ע"א 566/73 נאות הכיכר מסעות וטיולים בע"מ נ' מדינת ישראל)].

במילים אחרות, בית המכס חיפה טען כי היבואן חייב לשלם את הגרעון ורק אז ביכולתו לפנות לבית המשפט בתביעה להשבת הסכומים ששולמו.

החלטת בית המשפט:

בית המשפט קבע כי אמנם ההליך הנוכחי אינו מתאים להישמע כהמרצת פתיחה, כיוון ששאלת סיווג מכס היא שאלה עובדתית אשר יש צורך בהוכחתה על ידי הגשת ראיות ואולי אף חוות דעת, ולכן התביעה תועבר להליך אזרחי רגיל.

יחד עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה לסלק את התביעה על הסף וקבע כי אכן ניתן לברר את שאלת הסיווג לגופו – במסגרת הליך רגיל - ומבלי שהחוב עצמו שולם "תחת מחאה" כפי שקובע סעיף 154 לפקודת המכס.

בית המשפט קבע כי סעיף 154 לפקודת המכס אכן קובע "הסדר ייחודי" על פיו, על היבואן בראש ובראשונה לשלם את סכום המס שנדרש ממנו ("אגב מחאה") ורק לאחר מכן לתבוע את הסכום ששולם תוך העלאת הטענות שלו (תוך שלושה חודשים מיום התשלום).

בית המשפט חזר על ההלכה לפיה התניית הגישה לערכאות בתשלום המס השנוי במחלוקת מהווה פגיעה בזכות הגישה לערכאות, וכי הנטייה היא לפרש הוראות חוק באופן שלא תיווצר הכבדה על זכות זו, וזאת בפרט לאור העלאת זכות הקניין לדרגה חוקתית.

בנוסף, בית המשפט חזר והדגיש, כי לגישתו, אף בית המשפט העליון עצמו טרם הכריע בשאלה אם סעיף 154 לפקודת המכס קובע דרך ייחודית וממצה לתקיפת הודעת גירעון שהוצאה ליבואן (ראו פסק הדין בעניין הזימה [ע"א 10608/02 הזימה נ' אגף המכס והמע"מ, ניתן ביום 9.3.04]).

בית המשפט סיכם כי אין בפסיקה אחדות דעים באשר לשאלה אם היבואן חייב לשלם את מלוא המס כתנאי להתדיינות. לפיכך, פסק בית המשפט כי במקרה של ספק "יש לילך על פי הפירוש המקל על זכות הגישה לערכאות לצורך ביקורת שיפוטית על החלטותיה של הרשות המנהלית."  בית המשפט אם כך דחה את הבקשה לסלק את התביעה על הסף והורה להעבירה למסלול הרגיל שבמסגרתו יתנהל הליך הוכחות.

[ה"פ (שלום נצרת) 35720-09-13 אלקשקיש נ' בית המכס - חיפה, החלטה מיום 13.7.14, השופט יוסף סוהיל. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים.]

הערות:

בפועל, בתי המכס עשויים לנקוט נגד היבואן הליכי גבייה ואכיפה על פי פקודת המיסים גבייה, לצורך גביית גרעון שלא שולם. לכן, בתי המכס נוהגים לדרוש כי החוב ישולם (תחת מחאה) או כי תופקד על ידי היבואן ערבות להבטחת החוב.

על כן, על אף חשיבות ההחלטה הדוגלת בזכות הגישה לערכאות, החלטה זו עדיין אינה חוסמת את הליכי הגבייה של רשות המיסים.

כלומר במילים אחרות, יבואן לא יחויב לשלם את גרעון המכס כתנאי להגשת התביעה לבית המשפט, אך הוא יידרש לשלם או להפקיד ערבויות כתנאי לעיכוב הליכי הגבייה והאכיפה כנגדו.

* * *

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089848.