גירושין - אתגר והזדמנות
הנישואין, האיחוד בין שני אנשים, הוא השליחות שלנו עלי אדמות, גם אם איננו אנשים מאמינים. ללא האיחוד הזה לא היתה המשכיות של המין האנושי - והטבע, או אלוהים, יצרו אותנו לצורך הזה ממש, כדי להמשיך את רצף הקיום האנושי.
הנישואין, או הקשר הזוגי, הם איפוא המצב הטבעי שאליו שואף האדם בין במודע ובין שלא במודע.
משום כך, הגירושין הם מצב של כאב גדול וקריעה גדולה, שבה המתגרשים חשים (גם אם לא ישתמשו במילים האלה ממש) שלא מילאו את חלקם "בהסכם" הקוסמי הזה.
עצם המילה, גירושין, מעידה על האופן שבו החברה הגדירה את ההפרדות הזו של בני זוג. יש בה "גירוש" - מילה שמתקשרת אצלנו בתודעה עם הגירוש המיתולוגי מגן-העדן. ואכן, מבלי להיות מודעים לכך במלוא העוצמה, אנו חווים את הנישואים כהגעה לגן-העדן (גם אם הוא למעשה גהינום) ואילו הגירושין נחווים ונתפסים כגירוש מאותו גן-עדן. בהקשר זה רצוי לציין, כי מחקרים רבים הוכיחו, אכן, כי מתגרשים, כמו כאלה שנותרו רווקים, סובלים מבריאות מתדרדרת ותוחלת חיים קצרה יותר.
גירושין, עוד לפני דיון באספקטים השונים שלהם, הם תוצר לוואי של החיים המודרניים. לא שלא היו קודם, בתקופות קודמות, גירושין, אבל הריבוי הבלתי-נסבל של מקרי הגירושין והאחוז ההולך ועולה של פירוק המסגרת, הוא ללא ספק מאפיין של העידן שבו אנו חיים.
מה גורם לחיים המודרניים לייצר את השיעור הגבוה כל כך של מקרי גירושין? באופן פשטני למדי, ניתן לקבוע שחל שינוי ערכי ותרבותי בחברה המודרנית, שבה האינדיבידואל מעמיד את עצמו במרכז ולכן הוא נעשה קצר-רוח ביחס ל"דברים" שלא מעניקים לו סיפוק מיידי של הצרכים הרגשיים שלו. קוצר הרוח הזה, המתבטא כאן באופן דרמטי במערכות יחסים בינאישיות, אינו שמור רק לתחום זה אלא גם למישורים נוספים ולא רק רגשיים.
"מתאימים/לאמתאימים"
כאשר מדובר ביחסים בין בני-זוג, קל יחסית לשני הצדדים לפרק את החבילה בגלל ש"אנחנו לא מתאימים". אולם, למרות דפוס מחשבה ופעולה זה עשוי היה לפעול גם מישורים אחרים, כאמור, יש לו מעצורים במקומות מסויימים, כמו למשל בתעסוקה.
הסיבה פשוטה, אנשים נוטים להאחז במקומות העבודה שלהם בתנאי אי-ודאות כלכלית, או לפחות להתאמץ ולעשות זאת, מאחר שמדובר בהשרדות - אפילו של השרדות פיזית.
לעומת זאת, הזוגיות היא כביכול מתוך בחירה: "אנחנו מתאימים", נשארים, "אנחנו לא מתאימים", נפרדים.
זאת, במקום להבין את האתגר שמציבים החיים, גם המודרניים, שזוגיות היא מחול שאינו נגמר לעולם, שהוא מחייב להמשיך ולשמור שלא לדרוך על הרגליים של בן או בת הזוג ולהתאים את הצעדים ללא ההפסקה, אחרת באמת דורכים זה על זו. במילים אחרות, הזוגיות מחייבת השקעה יומיומית ונמשכת כדי לשמור עליה ולטפח אותה - כל זאת תוך כיבוד המרחב האישי ומתן האפשרות להתפתחות אישית בתוך המסגרת הזוגית.
התגרשתי. אז מה עכשיו?
טוב, לא קראתם בזמן את מה שכתבתי כאן... הגירושים הם כבר עובדה מוגמרת ועכשיו אתם עם הלבד הגדול. מה עושים איתו?
יהיו כאלה שיחושו תחילה תחושה אדירה של שיחרור ורצון "לפצות" את עצמם על התקופה הלא-מוצלחת שעברו במסע הוללות ארוך של מפגשים בלתי מחייבים. אחרים, שהכישורים החברתיים שלהם צנועים יותר, או שאישיותם מופנמת יותר, עלולים לשקוע בדיכדוך, כשהם מוצפים רגשות כעס, או אשמה. שני טיפוסי האישיות הללו, אחרי פרק זמן משתנה מאדם לאדם, יחפשו פרק ב' בחייהם, אם כדי "להראות" לבן או בת הזוג הקודמ/ת שחייהם הסתדרו היטב, או כמובן, מאחר שכמו כולנו (או מרביתנו), הם זקוקים לקשר זוגי.
הסכנה האורבת לשני טיפוסי האישיות הללו היא חזרה על המתווה הקודם והדפוס הקודם של ההתנהגות שהביאה אותם עד הלום, הן אופן בחירת השותף החדש לחיים (מרתק לראות שרבים בוחרים העתק של בן או בת הזוג שנטשו) והן ההתנהלות היומיומית שהובילה לפירוק הקשר הראשון.
משבר או הזדמנות?
אבל זה לא חייב להיות כך. למעשה, אסור שזה יהיה כך. גירושין הן לא רק סיום של קשר אלא הרבה יותר מכך: זוהי הזדמנות.
בגירושין, כמו בכל משבר אחר בחיים, נוצרת הזדמנות - לעיתים חד-פעמית - לזהות התנהלות שגויה שלנו, לאתר מרכיבים "בעייתיים" באופי שלנו ולעבוד עליהם כך שנצא מהמשבר אנשים שלמים יותר, טובים יותר ומוצלחים יותר. אם תרצו, שיפור וליטוש של אב-הטיפוס שהיינו בזוגיות הראשונה שלנו.
זוהי הזדמנות לעשות ספירת מלאי של התכונות החיוביות שלנו, לצד התכונות השליליות. אבל לכך נדרשת עבודה שהמאפיין הגדול ביותר שלה הוא אומץ. מדובר באומץ להסתכל במראה (באופן מטאפורי, כמובן) ולבחון ללא כחל ושרק מיהי הדמות שניבטת בכם מן המראה ולסמן את התכונות שהייתם רוצים לחזק ולהעלים מצד שני את התכונות הלא רצויות.
ללמוד לאהוב
כמובן, ההתבוננות העצמית איננה מספיקה. קשה מאד להיות אובייקטיביים ביחס לעצמנו. יש צורך באנשי מקצוע (לפעמים אפשר להעזר בחברים - אבל יש עם זה בעיה של חוסר אובייקטיביות מסוג אחר), שיצביעו עבורכם על הנקודות הטעונות שיפור אצלכם - ויותר חשוב מכך, יעזרו לכם לעשות את העבודה הפנימית ממקום שקול יותר ופחות מוטה מבחינה ריגשית.
לא מדובר רק בהלקאה עצמית והבנה עד כמה "לא הייתי בסדר", אלא גם בלימוד החשוב ביותר, של קבלת עצמכם על הצדדים הטובים ועל הצדדים הפחות טובים. הלימוד החשוב ביותר הוא אכן, קבלת עצמכם ומציאת הדרך לאהוב את עצמכם, מאחר שחלק גדול מן הבעיות הבין-זוגיות נובע מכך שאנו עצמנו לא אוהבים את עצמנו ובאופן סמוי יוצרים את הרס הקשר הזוגי.
כאשר אנו יודעים לאהוב את עצמנו, אנו יוצרים יכולת לאהוב את הזולת. כאשר איננו אוהבים את עצמנו, אנו מחפשים את פגמים גם אצל בן או בת הזוג - ולא באמת מאמינים שאוהבים אותנו, שהרי בעיני עצמנו איננו ראויים לאהבה.