התובעים הגישו תביעה בה עתרו לפיצויים בגין ליקויי בניה בדירה שרכשו מהנתבעת ובגין נזקים נוספים של הפסד השתכרות, חימום יתר, ירידת ערך ועגמת נפש, אותם העמידו בסכום כולל של 140,000 ₪ לצורך התביעה.
התיק הסתיים בפשרה ובית המשפט דן בסוגיית שכר טרחת עורך דין ליקויי בניה בתיק שהסתיים בפשרה.
לבית המשפט שיקול דעת בפסיקת שכ"ט עו"ד, בהליך שהסתיים בהוכחות וסיכומים או בפשרה שהושגה בטרם שמיעת העדים וגם בפסיקת שכה"ט ראוי ליתן ביטוי לכך שהתיק הסתיים בפשרה.
בית המשפט ציין כי מדובר בהליך של פשרה בטרם החלו ההוכחות. הצדדים אמנם הגישו תצהירי עדות ראשית, אולם בסיום המחלוקות בפשרה, נחסך הליך ארוך ומייגע של חקירת העדים על כל פרטי הפרטים ובכך יש להתחשב בעת פסיקת שכה"ט. כמו כן, מדובר בהליך של פשרה בו נתקבלה ככלל הצעת הפשרה של בית המשפט שבין מרכיביה נלקח בחשבון גם מרכיב שכה"ט וגם ניתן לו ביטוי בפשרה שהוצעה.
בית המשפט לא חשב שבנסיבות המקרה ראוי לפסוק לתובעים 17.5%, הגם שכך הוסכם בין התובעים לבין עורכי הדין. ככלל, מן הראוי הוא כי בית המשפט יפסוק לבעל דין את שכר טירחתו בהתאם להסכם שכה"ט, כל עוד ההסכם הוא סביר. אינני מוציאה מכלל אפשרות כי בית המשפט יפסוק את הסכום עליו הוסכם גם כאשר הוא גבוה מהמקובל, אולם יש לדון בכל מקרה לגופו ולנסיבותיו. מאידך העובדה כי הוסכם על גובה שכה"ט אינה מחייבת את בית המשפט, וקביעת שכה"ט נתון תמיד לשיקול דעת בית המשפט.
מאחר ושיקול הדעת נתון בידי בית המשפט, בית המשפט סבר כי פסיקת שכ"ט בשווי של 10% מאזנת את מכלול השיקולים והולמת את נסיבות המקרה, שכן יש ליתן בהסכמי פשרה ביטוי גם לשכ"ט מופחת.