השלבקת החוגרת, או בעגה המקצועית הרפס זוסטר, היא למעשה סוג של דלקת. אלא שהיא חריפה יותר, כואבת יותר ומעל לכל - בלתי ניתנת לריפוי. עם זאת, השכילה הרפואה המודרנית למצוא דרכים ותרופות להקל את הכאבים של הסובלים מהתופעה.
מי חשוף לפגיעתה של הדלקת והאם היא מדבקת
השלבקת החוגרת נגרמת על ידי זיהום נגיפי. הנגיף האחראי להיווצרותה הוא הווריצלה זוסטר, השייך למשפחת נגיפי ההרפס. הנגיף הזה הוא גם האחראי למחלת אבעבועות הרוח, התוקפת בדרך כלל ילדים. עם זאת, בשנים האחרונות מתרבים המקרים של מבוגרים הלוקים בה.
משהתגבר הגוף על מחלת האבעבועות ופיתח נוגדנים כנגדה, הוא ממשיך לשאת בגופו נגיפי ווריצלה רדומים. במרבית המקרים הנגיפים הלו אינם מתעוררים לעולם. במקרים אחרים הם יוצרים פריחה, גירוי וכאב ברמות נמוכות. אבל בחלק מהמקרים הופכת הדלקת לחריפה והלוקה בה עלול לסבול מכאבים עזים.
מחקרים גילו קורלציה (מתאם) בין מערכת חיסונית לקויה לבין הגדלת הסבירות להתפרצות שלבקת חוגרת. במרבית המקרים מצליח גוף בריא בעל מערכת חיסונית חזקה להשאיר את הנגיף במצבו הרדום.
הסיכוי להידבקות בשלבקת חוגרת מאדם אחר הוא קטן, ועם זאת מי שבא במגע עם אדם הנושא את הנגיף הפעיל חייב לנקוט צעדי היגיינה בסיסיים. הוא חייב לרחוץ את ידיו לפני שהוא נוגע בחפצים אחרים, קל וחומר לפני שבא במגע עם אנשים אחרים. עם זאת, מי שטרם חלה באבעבועות רוח או טרם חוסן נגד המחלה, חשוף להידבקות.
הסימנים המוקדמים להרפס זוסטר
הסימנים הראשונים למחלה זהים למעשה לאלה של שפעת רגילה או שורה ארוכה של מחלות דומות. הם כוללים חום וכאבי ראש. בהמשך מופיעים צריבה כואבת, עקצוצים ורגישות יתר באזור מסוים בעור, בצד אחד של הגוף.
בהמשך מופיעה פריחה, שוב בצד אחד של הגוף. הפריחה היא בצורת חגורה, ומכאן מקור השם "שלבקת חוגרת". אצל חלק ניכר מהחולים נעצרים התסמינים בשלב הזה והם חווים לכל היוצר רגישות יתר, עקצוצים או גירוי.
חלק אחר מהחולים חווים בהמשך כאבים עזים, העלולים להימשך תקופה ארוכה למדי. למרבה השמחה קיימים כיום אמצעים להקל את הכאב ולהפוך אותו לנסבל.