חולדאי והורוביץ על הגדר של המסתננים

שני המתמודדים הראשיים כרגע לראשות העיר נמנעים מלתפוס עמדה במקרה הטוב ומעבירים את האחריות למדינה כשלוחצים עליהם, אבל ממש חזק.

נראה שהאסטרגיה שיועצי התקשורת של השניים דוגלים במדיניות "אין תגובה" דוקא באחד הנושאים הרגישים יותר במערכת הבחירות המתקרבת.

במקום לספק פתרונות לתושבי דרום העיר, ולהפסיק להסתתר, צריכים  חולדאיההורוביץ לספק תשובות לאנשים שחייהם כבר לא דומים לחייהם בעבר, והפגיעה בהם כבר חרצה כל גבול אפשרי.

כבר כתבתי כאן לא פעם מה דעתי בנושא המסתתנים וכיצד לדעתי ניתן וצריך לטפל בהם,  אך בתור מועמדים לראשות העיר מצפה אני מנבחריי הפוטנציאליים, לענות בכנות ולחשוף את עמדתם, גם אם היא תגרום להם להפסיד קולות של צד זה או אחר.

הבוחר יגיד את דברו, בין כך ובין כך, ולא לספק פתרונות ותשובות לבעיה זו היא הפסד מראש, כי זהו אחד הנושאים שיעלו יותר ויותר במערכת הבחירות הקרבה.

האם כל עמדה תחרוץ את דינם בקלפי העירונית? לא בטוח, לפעמים כנות עם עמדה שהבוחר לא מסכים איתה בתחילה, מתחזקת ומתעמקת במהלך הקמפיין. זאת בתנאי שהמועמד מעביר את דעותיו בגיבוי טיעונים חזקים המצודדים בהן, והבוחר מקשיב, וגם אם הוא לא מסכים בתחילה יש סיכוי כי הוא ישתכנע בהמשך.

דוקא מהלכים מיני אלו כשמצליחים יכולים להביא למועמד כוח רב אף יותר, כי תהליך שכזה מראה על נחישות ועמידה איתנה על עקרונות וכשהבוחר רואה זאת, קל לו יותר לסמוך על המועמד, גם עם עמדותיו לא דומות במאה אחוז לדעותיו של הבוחר.

לדוגמא ניתן לקחת את נאום ה"ויתורים הכואבים" של אריאל שרון ששכנע קהל בוחרים שיציאה משטחים תביא ביטחון, קהל שעמדותיו הן ימניות, שאינן מסכימות עם ביטויים ודעות מיני אלו.