גזירת המוות, האוצר מעלה הצעת חוק לביטול הפטור מארנונה לבתי העלמין בישראל.
אחד התסריטים הוא שמי שיאלץ לשאת במס, הוא, המתים עצמם.
זוהי אינה גזירה משמיים, אך כשאנחנו "הולכים לעולמנו" רבים אומרים שאנו הולכים ל"מנוחת" עולם.
האם באמת מנוחת עולם באה בתמורה לתשלום?
קשה לתאר את אותה סיטואציה בה האבלים יצטרכו להתעסק גם בעניין זה מרגע מות יקיריהם.
במידה החוק יעבור, קיים סיכוי שהמדינה תטיל את המס על מיתיה, וזה אומר לכאורה כי מבחינתה הם עדיין ממלאים את חובתם למדינה, גם בשוכבם למנוחת עולם.
האם אנחנו חייבים לחסוך בשביל שיהיה לנו איפה לשכב ולהרקיב? ומה קורה למי שלא משלם ארנונה? חופרים את קברו וזרקים את עצמותיו לכלבים? האם יש סיכוי כי נהיה "חסרי בית עלמין"?
המפעל הזה שנקרא האוצר, מאד אוהב להטיל עלינו גזירות, חלקן מובנות וחלקן לא, הנה אחת שרק הקב"א יכול להסביר, ותירוצים לא חסר. מעניין איך הסתדרנו עד עכשיו בלי לשלם ארנונה על מתינו.
והאם אלו שמתו עד כה צריכים לשלם רטרו אקטיבית על המיקום הכלכך חיוני שהם תופסים במותם.
ומה עם קבר החייל האלמוני? מה עם הקבורים בחלקות הכבוד בהר הרצל? ובמחכים בשוכבם לגאולה בהר הזיתים? הם צריכים לשלם יותר?
נקווה שהגזירה הזו לא תוטל, ואם תוטל שתהה שווה לכל נפש, כי הנשמה, גם ככה עולה בסוף למעלה, ולא תופסת מקום.
מתוך גלובס:
לפי הצעת האוצר, על חלקת כבר במבנה קומתי צפויים בני המשפחה לשלם מס מזערי של עשרות שקלים בשנה, בעוד חלקת קבר זוגית תחויב כקבר אחד. מי שביקש להקדים את המאוחר ורכש חלקת קבר עוד בחייו - ייאלץ לשלם ארנונה עבור אותה חלקה החל משנת 2014.