להפקיע שטחי ציבור גדולים עבור דיור בר השגה.
דיור בר־השגה, הוא מושג חשוב שעלה על הפרק במחאת קיץ 2011
לרשות הרשויות המקומיות בארץ עשרות דונמים של שטחים המיועדים לבנייני ציבור כגון תחנות כיבוי אש ומשרדי רשות מקומית, והם עומדים שוממים ולא מנוצלים. הרשויות המקומיות טוענות כי השטחים מיועדים למבנים ציבוריים בעתיד.
חלק מהשטחים ממוקמים בלב שכונות מגורים, והבנייה למטרה ציבורית נחשבת בעיני התושבים כמטרד, אני מציע להסב את הקרקע לדיור לצעירים ולזכאים.
העתיד שלנו הוא ממש עכשיו, אם לא נקבע את הסטנדרטים והמדיניות כדי שהשטחים יופקעו למטרות הנכונות, לא יהנו הילדים שלנו מדיור ראוי, ותופעות כמו ילדים המתגוררים אצל הוריהם ללא יכולת לעמווד בצורה עצמאית וכלכלית יהיו מקרים שכיחים.
ככל שנגדיל את כמות הדיור לצעירים כך נגרום להם לרצות להיות כאן, לעבוד כאן ולא לברוח ולחפש את הדרך המהירה להתעשר או לברוח מהארץ.
תמיד אומרים שקשה לרצות את הילדים, אני אומר שזה לא קשה, צריך פשוט לתת להם תקווה, עם מעשים בצידה.
יאיר צברי
מתוך התייחסות משרד הפנים באתר האינטרנט הממשלתי:
כחלק מתפיסה חברתית - כלכלית, המבקשת לצמצם פערים בין מגזרים באוכלוסייה, וכמענה ל"כשל שוק" שהולך ומחריף בשוק הדיור, מקדם משרד הפנים מדיניות של דיור בהישג יד. בעיקרה, נועדה מדיניות זו להבטיח אספקת דיור נאות בסביבת מגורים הולמת במחיר סביר, וזאת למגוון אוכלוסיות, ובכך לתת מענה בנושא הדיור לצרכים שונים וליכולות שונות של אוכלוסיות מגוונות.
המדיניות המתגבשת נשענת על הוראה שהוגדרה בנושא בתמ"א 35 ונתמכת גם במחקר שיזם המשרד עם הטכניון, בראשות פרופ' רחל אלתרמן ובשיתוף ד"ר אמילי סילברמן וד"ר חיים פיאלקוב, הכולל גם סקירה בינלאומית לנושא דיור בהישג יד.