יבוא מקביל- חידושי פסיקה

עו"ד גיל נדל, גלעד פז

התופעה של יבוא מקביל הולכת ומתפשטת בארצנו. מותגים רבים מיובאים לא רק דרך היבואן הבלעדי/הרשמי, אלא גם באמצעות יבואנים אחרים.

מבחינת הצרכן, כל עוד מדובר במוצרים מקוריים ולא מזויפים, התופעה של יבוא מקביל היא מבורכת, שכן היא מעודדת את התחרות ומביאה להורדת מחירים.

יחד עם זאת, הצרכן בדרך כלל חש פחות בטוח שמדובר במוצר מקורי, כאשר הוא רוכש אותו מיבוא מקביל.

כאשר מדובר ביבוא מקביל של מוצר מקורי, ברור שמותר ליבואן המקביל לעשות שימוש בסימן המסחר של המוצר (אם קיים כזה) לצורך מכירת המוצר.

כאשר מדובר במוצרי הלבשה, סימן המסחר מוטבע על גבי התווית או על גבי הבגד עצמו.

אך האם מותר ליבואן מקביל להרחיב את השימוש בסימן המסחר המוגן, ולעשות בו שימוש גם בפרסומים, באתר האינטרנט שלו, בשם עסקו?

לאחרונה, פסק בית המשפט המחוזי בתל-אביב בנושא זה, והתווה את גבולות המותר והאסור בשימוש בסימן מסחר, ביבוא מקביל. בית המשפט קבע כי השימוש שעשה יבואן מקביל של "טומי הילפיגר" בסימן המסחר בשם העסק ובדומיין באינטרנט, היה מופרז ולכן מדובר בהפרת סימן מסחר.

סיפור המקרה:

מוצרי טומי הילפיגר מיובאים לישראל באמצעות היבואן הרשמי-סקאל. בנוסף, מוצרים אלה מיובאים ביבוא מקביל על ידי חברת מחסן היבואן 42 בע"מ.

הבגדים שנמכרו בחנות מחסן היבואן היו מקוריים, אשר יובאו על ידה ישירות מארה"ב בשיטת הסטוק.

טומי הילפיגר העולמית וסקאל טענו, בין השאר, כי מחסן היבואן מפרה את סימן המסחר "טומי הילפיגר" כאשר עשתה שימוש בשם זה בשם עסקה, בדומיין של אתר האינטרנט שלה ובעלונים פרסומיים שונים אותם הפיצה.

התביעה הוגשה על סכום עתק של לא פחות מ-5 מיליון ש"ח, ואף כללה דרישה להוצאת צו מניעה כנגד מחסן היבואן, אשר יאסור עליה לעשות שימוש בסימן המסחר "טומי הילפיגר" לטובת קידום עסקיה.

פסק-הדין:

בית המשפט קבע כי השימוש של חברת מחסן היבואן בשם "טומי הילפיגר" במסגרת פעולות השיווק השונות אשר בוצעו על ידה (במסגרת שם העסק והלוגו שלו, הדומיין של אתר האינטרנט ועיצובו, הפליירים הפרסומיים אותם הפיצה וכד') חרגו מהשימוש המותר בשם זה על ידי יבואן מקביל.

בית המשפט קבע עוד כי העובדה כי מחסן היבואן היא יבואן מקביל ולא היבואן הרשמי של טומי הילפיגר בישראל, לא הובלטה על ידה במידה מספקת. 

בית המשפט ציין אמנם כי אין ליצרן או למפיץ הבלעדי כל זכות למנוע יבוא מקביל של מוצריהם לישראל, אך גם במקרה כזה, יש לבחון מה מותר ומה אסור ליבואן המקביל כאשר הוא עושה שימוש בסימן המסחר.

בית המשפט הפנה לסעיף 47 לפקודת סימני מסחר, המאפשר לעשות שימוש אמת בסימן מסחר, הוסיף וקבע כי שימוש אמת הוא כזה המאפשר לבעל העסק להציג בפני הצרכן באופן נכון את הטובין שהוא משווק, ומצד שני, לא לחרוג בעצם השימוש בסימן מעבר לנדרש.

בבוחנו את השימוש שעשתה מחסן היבואן בסימן, קבע כי השימוש בסימן הוא הכרחי לטובת זיהוי מקור הבגדים, וכל שימוש החורג מזיהוי הבגדים מחייב לציין כי מדובר ביבוא מקביל. בית המשפט קבע כי השימוש בשם הסימן בשם העסק ובדומיין באינטרנט עלולים להטעות את הצרכן באשר למקור הטובין, היות והצרכן עשוי לסבור בטעות כי מדובר בטובין שיובאו ישירות מהיצרן.

בית המשפט קבע לבסוף כי מתקיימת הפרה של סימן המסחר, ודחה עילות נוספות שנטענו על ידי טומי הילפיגר וסקאל (גניבת עין, תיאור כוזב, עשיית עושר ולא במשפט).

בסופו של דבר, התביעה התקבלה בחלקה, ומחסן היבואן ובעליה מר אלעד סוויסה בתשלום פיצויים בסכום נמוך יחסית לסכום התביעה, על סך כ-460,000 ש"ח ובתוספת 80,000 ש"ח הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. לגבי צו המניעה, זה ניתן רק ביחס לחלק מן השימושים אותם עשתה מחסן היבואן בסימן המסחר.

[ת.א. (מחוזי ת"א) 11296-09-10 Tommy Hilefiger Licensing LLC ואח' נ' אלעד מנחם סויסה ואח', השופט יצחק ענבר, פסק-דין מיום 31.7.12. ב"כ הצדדים: לטומי הילפיגר- עו"ד צוברי ושיינין. למחסן היבואן- עו"ד חייט]

הערות:

סכסוכים בין יבואן רשמי ליבואן מקביל, הגיעו פעמים רבות לבתי המשפט. כאשר מדובר היה בטובין מקוריים ולא מזויפים, לרוב, ידו של היבואן המקביל הייתה על העליונה. בתי המשפט חזרו פעמים רבות על כך שתופעת היבוא המקביל היא מבורכת, מעודדת את התחרות החופשית, מיטיבה עם הצרכנים, ואין בסיס חוקי למנוע אותה כל עוד אין ספק שמדובר במוצרים מקוריים, ולא במוצרים מזויפים אשר עשויים להטעות את הציבור.

למשל, בסוף שנת 2011, דחה בית המשפט ניסיון של היבואן הרשמי של מגירות ואביזרי מגירות להרכבה מתוצרת גרמניה למנוע יבוא מקביל שלהם, בטענה כי היבואן המקביל מסיר מהמוצרים  קוד המוצר, לא אורז אותם כיאות ולא מעניק סיוע לאחר קנייה [ת.א. (מחוזי מרכז) 22009-10-11 בירמן עצים ופרזול בע"מ נ' נסים פרג'ון מסחר (2000) בע"מ ואח', החלטה מיום 7.11.11, השופט אברהם יעקב].

בנוסף, בסוף 2010, ניסתה יצרנית הטלוויזיות Phillips למנוע יבוא מקביל של טלוויזיות LCD ממזרח אסיה לישראל, וטענה כי היבואן המקביל מוחק את המספר הסידורי ואת מספר הדגם של הטלוויזיות על גבי האריזות והמוצרים עצמם, ובכך מפר את זכויותיה, מונע ממנה לבצע Recall  (איסוף המוצר) במקרה של גילוי פגם בייצור ומתערב שלא כדין בשרשרת ההפצה שלה. בית המשפט קבע כי כל עוד מדובר במוצרים מקוריים, אין עילה לחסום את היבוא המקביל ודחה את התביעה. [ת"א (מחוזי מרכז) 25756-06-10 Koninklijke Philips Electronifs ואח' נ' אלקטרוניקה רייבי (2002) בע"מ (19.12.10)].

בשנת 2007, ניסה יצרן שואבי האבק Dyson למנוע יבוא מקביל של שואבי אבק לישראל בטענה שהוסרו מהם מספרי הדגמים, דבר שלא מאפשר לו להתחקות אחר מוכר הסחורה ליבואן המקביל, וכי מדובר בדגמים שלא הייתה כוונה לשווקם בישראל, ולכן הדבר מטעה את הצרכנים. בית המשפט קבע כי מדובר במוצרים מקוריים, וכי לא הוכחה הטעייה, ודחה את התביעה. [ת.א. (מחוזי חיפה) 1089/05 Dyson Limited ואח' נ' י.שלום בע"מ ואח' (14.11.07)]; 

מנגד, בשנת 2006 התקבלה תביעת יצרן הבשמים JOOP! נגד יבוא מקביל של בשמים מקוריים, ושם נקבע כי כאשר סימון סדרת הייצור הוסרה, הדבר אמנם לא מהווה הפרה של סימן המסחר משום שמדובר בבשמים מקוריים, אך בנסיבות מסוימות מעשה כזה עשוי להצמיח עילת תביעה של עשיית עושר ולא במשפט, ועולה של גרם הפרת חוזה, כאשר היבואן המקביל, לפי הטענה, גורם ביודעין להפרת החוזה שבין היצרן למפיץ הרשמי שלו בכל מדינה. באותו מקרה נפסק כי מאחר והבשמים נרכשו על ידי היבואן המקביל, באירופה באיזור סחר חופשי, איזור בו JOOP! ניהלה מערך הפצה מסודר ומפוקח, הדבר פגע בציפייה הלגיטימית של JOOP! לפקח על אותו מערך, ולכן, התקבלה התביעה ונחסם היבוא המקביל. [ת.א. (מחוזי ת"א) 1171/97 JOOP! GmbH ואח' נ' כל פרפיום בע"מ ואח' (18.6.06)];