אחרי חגי תשרי
מה יקרה לעם ישראל אחרי חגי תשרי
הסימנים לא מבשרים טובות.
החשש שיותר עסקים וחברות יגיעו למצב של פשיטת רגל.
קשה עד מאד להחזיק עסקים על הרגליים בהאטה ובמיתון המתמשך.
קשה מאד למשק להתנהל בהכנסות פחותות ובהוצאות גבוהות כפי שהושטו עלינו בחגי תשרי בו היו לנו בסך הכול 13 ימי עבודה עם הוצאות של 31 יום.
בעלי עסקים נקלעים למצבים לא סבירים במשק הקיים.
לא פלא שהקושי הוא ענק ועסקים לא מחזיקים מעמד.
כאשר ראש הממשלה חותר לקראת בחירות קרובות, ומשדר לציבור הן בעצמו והן ע"י מקרוביו כי אכן הבחירות יוקדמו לתחילת שנת 2013, ואנו יודעים כי הסיבה האמתית להקדמת הבחירות זה לא הסכנה המרחפת עלינו מסוריה, או הסיכון הרב שבהתחמשות הגרעינית של אירן ואפילו לא בקיצוניות ההולכת וגוברת מצד העולם המוסלמי וביניהם גם מצריים אלה הצורך להעביר תקציב רזה עד רזה מאד תוך כדי הבנה שלא יוכל לעשות זאת עם שרי ממשלתו וזאת כי חייב הוא לעשות קיצוץ רוחבי ואופקי עם עומק בלתי מוגדר שלא יהיה מקובל כלל ועיקר על חלק מחברי הקואליציה. אזי אנו מבינים כי אחרי חגי תשרי הולך לנו אזרחי מדינת ישראל כמו שאר אזרחי המדינות המערביות ובראשם ארצות הברית להיות קשה.
אומנם היום ה-05.10.2012 התפרסמו נתוני האבטלה בארצות הברית המגלים כי האבטלה ירדה באחוז או שניים, אבל מי כמונו, עם מנוסה ומורגל להתחכמויות של אנשי ממשל שרוצים להציג את מה שחשוב להם להציג אז הם משנים את חוקי הסטטיסטיקה. אך אם תסתכלו רק על מדד הצרכנים בארצות הברית, ותספרו את מספר הקניונים או מרכזי הקניות שנסגרים כפטריות לאחר הגשם, או יותר מזה תשאלו את האזרח האמריקאי על מצב המשק, התעסוקה בארצו הוא יאמר לכם שמעולם לא היה מצב כזה בארצות הברית, ואנו כבר לא מזכירים את נפילת וול סטרייט בסוף שנות ה-50.
כ-יועץ עסקי אני לא יכול להתעלם על חדשה שהובאה היום מכוון ספרד בו הולכים להיות מפוטרים רבע מעובדי העיתון החשוב ביותר בספרד "אל פאייס" אשר דיווח על ירידה משמעותית בהכנסות שלו וכתוצאה מזה הוא נאלץ לפטר עובדים. כך גם קורה בישראל עם סגירת עיתון מעריב, ואם הבעיות בעיתון הארץ הוותיק. וזה רק בענף העיתונות, הנושק לענף הפרסום, ותחום הדפוס, היכן כול הענפים הגדושים בהיצע ומיעוט הביקוש.
כ-יועץ אסטרטגי אין בכלל ספק שנהיה עדים למפלות של חברות ציבוריות (זוכרים את אגרסקו) לא מזמן הייתי עד לדיון בבית המשפט המחוזי בו ביקש (בנק) להטיל פשיטת רגל על זוג קשישים האחת בת 75 ובעלה הנכה המתגלגל על כיסה גלגלים באמצעות העובדת הפיליפינית שהוצמדה לו וכול זה בגלל חוב של 100 אלף שקל לבנק שנבע מאי קבלת כספי הפיצויים של העובדת המסורה 30 שנה בחברת אגרסקו, חברה ממשלתית שפשטה את רגלה. וכך זה יכיש על עובדי מעריב, ועובדי חברות הטיקונים למינם, ועובדי רשתות המזון ועובדי העסקים הקטנים המהווים את רוב העובדים המועסקים במשק.
כמי שעוסק ב ייעוץ עסקי שמלווה עסקים, שרואה עד כמה קשה לעסקים היום להתקיים. מספר לי אחד מלקוחותיי כי פנה אל ספק גדול בבקשה כי הציק שמסר לו על סך 531 ש"ח יחזור. לתדהמתו ענו לו במחלקת הגבייה של אותו ספק כי הם מתחננים שהציק לא יחזור כי הם כבר הוציאו עשרות צקים מהבנק שעמדו להיפרע ולא יפרעו וכול ציק נוסף ירסק גם אותם בגלל גודל הבקשות. לשאלת הלקוח שלי אשר אמר כי מדובר בסך הכול ב-531 ש"ח שישולם מיד ענו לו כי 531 ש"ח בימים אלה זה הרבה כסף עבורם.(ואנו מדברים על חברה ענקית)
אין היום אשם ואין היום נאשם, המצב הכלכלי, הריבוי, ההיצע המטורף, הגלגול בכדי לשרוד, עצירת הייצוא התעשייתי שגרם לעוד עסקים להתפרנס מתוצרתם פסק, עמד מלכת, אירופה והשווקים הבינלאומיים השתתקו ואפילו התעשייה העולה בסין מדווחת במדדים שלה על ירידה לא צפויה בהיקף יצוא הסחר שלה ואי עמידה ביעדי התל"ג שלה.
תוסיפו לזה את הירידה הדרסטית ברווחים של החברות הממנפות במשק ועוד גרוע מכול מחיקת חובות המיליארדים שנעשו במשק הישראלי.
בואו תאמרו לי מדוע צריך פושט רגל או אדם שאיבד את עסקו להיות מנודה במדינת ישראל, לא לפתוח חשבון בנק, לא לצאת לחו"ל, למכור את ביתו, לנסות את מזלו כיזם חדש (הרי עסקו לא קרס בזה שעשק אותו) עסקו קרס בדיוק מאותם סיבות שעסקי הטיקונים קרסו אבל להם יש חוק אחר הם יכולים לקרוס, לא לשלם פיצויים לעובדים שלהם, לא לקבל אחריות אישית על אי העברת כספי הפנסיה של עובדיהם וגרוע מכול הם מוחקים לרוב העם את כספי הפנסיה שלו בזב שהם מספרים את חובותיהם במיליארדי שקלים) אבל, ממשיכים להחזיק חברות, ממשיכים לנהל עסקים, ממשיכים לקבל מענקים מהממשלה, ממשיכים לנסוע לחו"ל ומתנהגים כמיטב אנשי "אל קפונה" האגדתיים שהכרנו בשלהי שנות ה-60 בארצות הברית.
לכן אני קורא לכול בעלי העסקים והחברות שלקחו אחריות על עצמם ושפכו את כול מה שצברו או שיש להם למען עסקם ונשארו ערומים כעריה להרים ראש להישיר מבט ולא להתבייש מקריסת עסקם, ההפך, אני קורא להם לקום משברם ולנסות את מזלם בשנית.
למעשה, המאמר הנוכחי שלי מדבר על התקופה, על מה שיקרה לנו בשנים הקרובות ועל התוצאות שיכולות לבוא עלינו. זה לא שאיבדנו את הבושה, אנו פשוט נמצאים בתקופה שונה. בתקופה אחרת. בתקופה שלבושה אין כתובת, שהבושה לא צריכה להיות חלק מהלקסיקון שלנו.
המלצתי לכול אלה שנפגעו או יפגעו כתוצאה מהמצב הכלכלי בו אנו נמצאים שיסתכלו על השתקמותו של עו"ד ורואה החשבון מצא לשעבר מנכ"ל רשות המיסים וזה שהורשע בעברות פליליות וישב בבית הסוהר כתוצאה מהרשעתו. מי שקורה את העיתונות הכלכלית בישראל לא יכול שלא לשים לב לחזרתו למעמד של אוטוריטה בתחום התמחותו הן בפורומים, הן בכנסים, הן בהרצאות וכמובן קרוב לוודאי שגם ימצא את מקומו באחת מהחברות הגדולות במשק. ואני טוען שבדיוק כמו שעסק התרסק, או עסק ואדם פשטו רגל ובמקביל המקרה המסופר כאן על מצא בשני המקרים אין צורך להתבייש או להיות חפוי ראש. בנוסף אני מאמין שהמחוקק (שכבר מקדם רפורמות) בתחום ההוצאה לפועל ופשיטות הרגל יידע להפנים את המצב החדש ולהתאים אותו למציאות המשתנה.
בעלי עסקים וחברות שיוצאים ביום ה-09.10.2012 מחדש לעשייה ולמלחמת ההישרדות, יוצאים אליה מוחלשים ולא יודעים את העתיד לבוא. אני בטוח שבלב כול בעל עסק או חברה אחראי מקוננת הדאגה והרשרוש באזור הנשימה של: מה יהיה? כיצד נעמוד בהתחייבויות, כיצד נשלם משכורות, ארנונה, חשמל, לספקים, ביטוח לאומי, מס הכנסה, מע"מ. כיצד נכסה את הגירעונות שהותירה לנו קדם החופשה, החופשה ועכשיו אחרי החופשה הארוכה.
לבי, לבי אם אותם בעלי עסקים וחברות המתמודדים בכוח האינרציה עם יותר ויותר קשיים.