עו"ד גיל נדל, גלעד פז
יבואנים רבים עושים שימוש במחסני מטענים בפיקוח המכס, לצורך אחסון מטענים ללא תשלום מסי היבוא. כך, רק לאחר שהם מאתרים קונים למטענים, בוחרים הם לשלם את מסי היבוא ולשחרר את המטענים תוך תשלום המסים.
אך מה קורה אם המטען נגנב בשעה שהוא שוהה במחסן- מיהו הגורם שיישא באחריות לכך, ויידרש לשלם את מסי היבוא לרשות המכס?
על פי פקודת המכס, מחסן המטענים הוא שנושא באחריות לתשלום המסים במצב כזה, שהרי היבואן טרם שחרר את הסחורה, וטרם התגבשה עבורו חובת תשלום המסים.
אך האם המחסן לא יוכל לקבל פטור מאחריות לתשלום המסים, בנסיבות מסוימות?
נושא כזה עלה לדיון לאחרונה בפסק-דין שניתן בבית משפט השלום בתל-אביב.
סיפור המקרה:
טובין שאוחסנו במחסן מטענים בפיקוח המכס, נגנבו מן המחסן. המכס דרש מן המחסן לשלם את מסי היבוא בגין הטובין בסך כולל של למעלה מ-1.5 מיליון ש"ח, והמחסן הגיש תביעה נגד המכס וטען כי הוא זכאי לפטור מתשלום המסים.
בין הצדדים התעורר ויכוח בשאלה מהו סעיף החוק הרלבנטי, האם מדובר בסעיף 150(1) לפקודת המכס, או בסעיף 92 לפקודת המכס, שניהם סעיפים המאפשרים למנהל המכס, בנסיבות מסוימות, לוותר על מסי יבוא בגין טובין שאבדו או ניזוקו.
בית המשפט הכריע כי הסעיף החל על המקרה הינו סעיף 92, העוסק בטובין שאבדו או הושמדו מחמת אירוע אשר לא ניתן היה למנוע אותו.
המכס טען אמנם כי הסעיף אינו עוסק במקרה של גניבה אלא רק במקרה של אובדן, אך בית המשפט בחר שלא להכריע בטענה זו, משום שנמצא כי בכל מקרה, מחסן המטענים התרשל ואינו עומד ביתר תנאי הסעיף.
במקרה שלפנינו, טען המכס כי מחסן המטענים יכול היה למנוע את הפריצה, והתרשל בנקיטת אמצעי האבטחה במקום, ולכן אינו עומד בתנאי הסעיף. בית המשפט קיבל טענה זו.
בית המשפט קבע עוד כי מחסן המטענים מהווה שומר שכר לפי חוק השומרים, ועל פי חוק זה, שומר שכר אחראי לאובדן הנכס, אלא אם כן הנכס אבד בנסיבות "שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע את תוצאותיהן". במקרה זה, קבע בית המשפט כי פריצה היא אירוע שניתן לצפות ומחסן המטענים לא עמד ברף גבוה זה.
על פי הראיות, קבע בית המשפט כי חברת השמירה שנשכרה על ידי מחסן המטענים התרשלה במילוי תפקידה ולכן הצליחו הפורצים להוציא את הפריצה לפועל. בנוסף, רשות המכס הציגה בפני בית המשפט את כתב התביעה אותו הגיש מחסן המטענים נגד חברת השמירה בגין אותו אירוע ממש, בטענה כי האחרונה התרשלה במילוי תפקידה ולכן נגמרה הפריצה.
מחסן המטענים טען לחילופין כי גם אם הוא חב בתשלום המסים, הינו זכאי לפטור לפי סעיף 3 לחוק מיסים עקיפים. בית המשפט קיבל את טענת המכס כי סעיף 3(3) לחוק קובע כי החוק יחול רק במקרה שהנישום מכר את הטובין בתום לב מבלי לקחת בחשבון את החסר, ובמקרה זה, מחסן המטענים לא הוכיח שהטובין נמכרו ומה היה מחירם, ולכן אינו עומד בתנאי החוק.
לכן, דחה בית המשפט את התביעה, וקבע כי מחסן המטענים יכול היה למנוע את הפריצה, וחייב את מחסן המטענים בתשלום הוצאות של 30,000 ש"ח.
[ת.א. (שלום ת"א) 39864-06 דנאל מחסני ערובה בע"מ נ' מדינת ישראל, השופטת איילה גזית, פסק-דין מיום 5.7.12. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים].
הערות:
ראשית, נציין כי פסק-דין זה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה אשר יצאה מבית המשפט העליון במקרה דומה שהוכרע בשנת 2010 [ע"א 5694/07 שרכאת יאמכו ללתג'אריה אלעאמה נ' מדינת ישראל]. באותו המקרה, מכולות סיגריות אשר יועדו לשיווק בשטחי הרשות הפלסטינית, נגנבו לאור יום ממחסן רשוי של המכס בנמל אשדוד, אך לאחר שסוכן המכס קיבל אישור לשחררן.
היבואן באותו מקרה (ולא המחסן הרשוי) חויב בתשלום מיסי יבוא בסכום של כ-2 מיליון ש"ח בגין הסיגריות.
היבואן תבע את רשות המכס וטען כי היה מן הראוי לוותר לו על תשלום המס, שאירע בגין מאורע שלא היה יכול למנוע.
בית המשפט קבע באותו המקרה, כי המחסן הרשוי יכול היה למנוע את הגניבה על ידי הפעלת מערך אבטחה הדוק יותר, ולכן, אין היבואן זכאי לפטור מתשלום המס. בנוסף על כך, נפסק כי המחסן הינו שומר שכר לפי חוק השומרים, ולכן מוטלת עליו אחריות מוגברת לאובדן או לגניבת מטען.
שנית, ובהיבט אחר שאינו קשור לפסק-דין שרכאת יאמכו, נציין כי חוק מסים עקיפים מאפשר ליבואנים, בנסיבות חריגות, לקבל זכאות לפטור מגרעון מסי יבוא. קביעת בית המשפט לפיה מחסן המטענים אינו עומד בתנאי החוק, משום שלא הוכיח שהטובין נמכרו ובאיזה מחיר, נראית לנו כקביעה קשה מדי. מחסן מטענים, בשונה מיבואן, עשוי לקבל דרישת תשלום מסי יבוא מן המכס בעיקר בנסיבות בהן הטובין אבדו, הושמדו או נגנבו, וברור כי במצבים כאלה, לעולם לא יצליח המחסן להוכיח כי הטובין נמכרו, מה היה מחירם.