עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר
בדומה לעורכי דין, גם רואי חשבון ויועצי מס מתבקשים לעיתים ליתן ללקוחותיהם חוות-דעת בכתב, כאשר חוות-דעת אלו נוגעות בין היתר לסיווגן של עסקאות לצרכי מיסוי, לחבות או אי-חבות במס על פי פעולות הלקוח, ועוד. בעלי מקצוע אלה משקיעים בדרך כלל שעות רבות בניסוח חוות-דעת ללקוחותיהם.
האם ניתן לומר שחוות-דעת מסוג זה, הן יצירות ספרותיות הזכאיות להגנה של זכויות יוצרים, במקרה והן הועתקו על ידי אחרים לצורך הפקת רווחים, מבלי לקבל את רשות הכותב?
החוק מגדיר יצירה ספרותית כ: לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב סעיף 1 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: "החוק"), כאשר הסוגים האחרונים שפורטו לא חייבים לקבל ביטוי בכתב.
היצירות ספרותיות ה"רגילות" שאליהן מגן החוק, בדרך כלל, הן ספרים או מאמרים. האם ניתן לומר שלחוות-דעת של רואה חשבון או יועץ מס יש ערך ספרותי, אמנותי, הזכאי למתן הגנה?
בשנים האחרונות, ניתנו מספר פסקי-דין בנושא זה, שהאחרון שבהם ניתן בסוף אוקטובר 2011.
במקרה זה, הכין עורך דין ורואה חשבון חוות-דעת עבור לקוח בשאלת סיווג עסקאות ליסינג, וזו הוגשה לבית המשפט כחוות-דעת מומחה בתיק שניהל הלקוח.
לאחר מספר חודשים, פנה אותו לקוח למשרד רואה חשבון אחר, וביקש חוות-דעת בשאלה דומה, ומשרד רואה החשבון האחר נתן ללקוח חוות-דעת שהוגשה לבית משפט בהליך אחר.
רואה החשבון הראשון טען שחוות-הדעת השנייה שהוגשה לבית המשפט מהווה העתקה של חוות-דעתו, ותבע ממשרד רואה החשבון פיצוי בסך של 200,000 ש"ח בגין הפרת זכויות יוצרים.
כטענת הגנה, טען משרד רואה החשבון ה"מעתיק" כי חוות-הדעת אינה יצירת אמנות (יצירה ספרותית) שכן הכללים לסיווג עסקאות ליסינג נקבעו בפסק-דין ועל פי תקנים חשבונאים ולכן אין כל מקוריות בדרך בה הוצגו הדברים בחוות-הדעת, ולחילופין כי זכות היוצרים שייכת למזמין (הלקוח) ולא לכותב חוות-הדעת.
בית המשפט פסק כי בוצעה העתקה של חוות-הדעת, וכי חוות-הדעת כשירה להיחשב כיצירה ספרותית, בהיותה עונה על דרישת היצירתיות ודרישת ההשקעה, כאשר היצירתיות היא בסדר עריכת הדברים ואופן הצגתם (ולא בהכרח בתוכן הדברים), וההשקעה באה לידי ביטוי בלימוד החומר ויישומו בחוות-הדעת.
כמו כן, קבע בית המשפט כי הבעלות ביצירה שייכת לכותב ולא למזמין חוות-הדעת, ודחה את טענת משרד רואי החשבון כי לא ידע על הבעלות בחוות-הדעת, ופסק כי לכל הפחות היה עליו לבצע בירורים בנוגע לחוות-דעת זו שהועברה אליו.
בסופו של דבר, חויב מעתיק חוות-הדעת לפצות את התובע בסך של 15,000 ש"ח בגין הפרת זכויות יוצרים, אך רוב תביעתו (200,000 ש"ח) נדחתה (ת.א. (מחוזי חיפה) 20499-03-10 שלום נ' בריטמן אלמגור זהר ושות' רואי חשבון ואח', פסק-דין מיום 30.10.11).
בשנים האחרונות ניתנו פסקי-דין נוספים במישור זה. רוב פסקי-הדין עסקו אמנם בכתבי טענות וחוות-דעת שנכתבו על ידי עורכי דין, אך אין הבדל משמעותי לענייננו.
במקרה אחד ציין בית המשפט כי השאלה אם הופרו זכויות היוצרים תיקבע על פי מבחן האיכות- כלומר אילו קטעים הועתקו מכתב הטענות או חוות-הדעת, ולא על פי מבחן הכמות- כמה חלקים הועתקו. באותו מקרה חויב הנתבע בתשלום פיצוי של 60,000 ₪ (ת.א. (שלום ת"א) 72672/04 עו"ד יוסף אזגד ואח' נ' יעקב שפיגלמן ושות', משרד עורכי דין ואח', פסק-דין מיום 12.4.07).
במקרה נוסף, העתיק עו"ד עתירה שהוגשה לבג"צ על ידי עו"ד אחר. בית המשפט קבע כי מדובר ביצירה מקורית וחייב את הנתבע בתשלום של כ-50,000 ₪ (ת.א. (שלום חיפה) 8034/06 גולדהמר ואח' נ' סגל ואח', פסק-דין מיום 31.12.09). ובערעור שהוגש על פסק-הדין, שנדחה, הדגיש בית המשפט כי כאשר עורך דין מעתיק כתב טענות שכתב עורך דין אחר לצורך הפקת רווחים, מתקיים אותו יסוד נוסף הדרוש לצורך חיוב בעילה של עשיית עושר ולא במשפט (ע"א (מחוזי חיפה) 40319-02-10 סגל ואח' נ' גולדהמר ואח', פסק-דין מיום 10.8.10).
באחד מן המקרים, ציין בית המשפט כי הידע המשפטי, ההסתמכות על הפסיקה והדין הם נחלת הכלל. עוד צוין כי כתב טענות- מוכתב משיקולים פונקציונליים של הצגת החומר, ורק אם יוכח אלמנט מקוריות הנובע מפרי רוחו של הפרקליט, תינתן הגנת החוק. באותו מקרה נקבע שיש אלמנט של מקוריות בדרך הצגת החומר, והנתבע חויב בכ-50,000 ₪ (ת.א. (שלום ת"א) 38116/05 קלדרון יעקב נ' גולן אלון, פסק-דין מיום 23.3.06).
במקרה מעט שונה, קבע בית המשפט כי אף שסעיפים מרכזיים הועתקו מכתב הטענות, מדובר בסעיפים קצרים, מתומצתים, המתארים את אופייה המשפטי של התביעה ואת בעלי הדין, צוין כי סעיפים שעוסקים בטענות משפטיות מוגבלים לשפה המשפטית, כאשר הניסוח בכתבי תביעה רבים הוא זהה, ולכן, נפסק שבסעיפים שהועתקו אין מקוריות ואין ייחודיות, והתביעה נדחתה (ת.א. (מחוזי ירושלים) 7417/05 סורוקר אגמון נ' רמי ארטמן, פסק-דין מיום 20.6.07).
הערות ומסקנות:
במקרים רבים התעוררה מחלוקת גם בשאלה מיהו בעל זכות היוצרים, בהנחה וכתב הטענות או חוות-הדעת אכן זכאיות להיחשב כיצירה ספרותית. כך, הועלו טענות כי מזמין חוות-הדעת או כתב הטענות (הלקוח), אשר שילם בעבורן, הוא בעל זכות היוצרים ולא כותב חוות-הדעת או כתב הטענות. טענות אלה עומדות בסתירה לחוק זכות יוצרים עצמו, הקובע כי ביצירה שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים של זכות היוצרים בה הוא היוצר - כותב חוות-הדעת או כתב הטענות, אלא אם הוסכם אחרת (סעיף 35(א) לחוק; הדין שונה ביחס ליצירות שנוצרו תוך יחסי עובד מעביד, שם זכות היוצרים תהא שייכת למעביד אם לא סוכם אחרת- סעיף 34 לחוק).
בשונה מחוות-דעת, כתבי טענות רבים המוגשים לבית משפט (בעיקר סיכומים או בקשות ביניים) מתבססים גם על אזכור של חוקים, תקנות, והחלטות שיפוטיות. כך, בכתבי טענות מסוימים אף מובאים ציטוטים של החלטות של בתי המשפט. כידוע, על פי חוק זכות יוצרים, אין זכות יוצרים בחוקים, בתקנות, בדברי הכנסת ובהחלטות שיפוטיות של בית משפט. ה"יצירתיות" וה"מקוריות", כך על פי בתי המשפט, הן בסדר של עריכת הטענות, בחירת הציטטות הרלוונטיות, ובטענות עצמן.
גם חוות-דעת שנכתבות על ידי רואי חשבון או יועצי מס, עשויות לשלב בתוכן הסתמכות על פסיקה של בתי משפט או על חוקים, אך ודאי שבחוות-דעת, בדרך כלל, צפוי שמימד היצירתיות יהיה גדול יותר מאשר בכתב טענות המוגש לבית משפט, המוכתב על ידי שיקולים פונקציונליים.
עוד נציין כי החוק מתיר, בנסיבות מסוימות, שימוש ביצירה במסגרת הליכים משפטיים או בהליכים מנהליים, בהיקף המוצדק בשים לב למטרת השימוש כאמור (סעיף 20 לחוק). למשל, שימוש בתמונה שצילם צלם במסגרת הליך משפטי, לצורך הוכחת נזק, לדוגמא, עשויה לקבל פטור מהפרת זכות יוצרים בשים לב להיקף השימוש בה. יחד עם זאת, לדעתנו, שימוש בכתבי טענות או בחוות-דעת שנכתבו על ידי אחר, במסגרת בהליך משפטי - לא יכול לחסות תחת הגנת סעיף זה, משום שמדובר בשימוש בהיקף החורג מן המוצדק.
בסופו של דבר, באם בעל המקצוע מעוניין להגן על עצמו ולמנוע העתקה של חוות-הדעת, טוב יעשה אם יציין בסוף חוות-הדעת כי זכויות היוצרים בה שייכות לו וכי חל איסור להעבירה לאחר, מבלי לקבל את רשותו מראש ובכתב. גם אם משפט זה אינו יכול לחסום לחלוטין את העתקת חוות-הדעת, סביר להניח שבתי המשפט לא יראו בעין יפה חוות-דעת שהועתקה למרות האמור בה, והדבר יגביר את הסיכויים לזכות בתביעה המשפטית.