עו"ד גיל נדל, גלעד פז
הדינים העוסקים בתובלה בינלאומית בדרך האוויר (אמנת ורשה, אמנת מונטריאול, חוק התובלה האווירית) מגבילים בצורה משמעותית את האפשרות להגיש תביעות נגד חברת תעופה, בגין נזקים למטענים. בין היתר, דינים אלה קובעים מגבלת פיצוי (תקרה), ותקופת התיישנות קצרה באופן יחסי- שנתיים מיום הגעת המטוס ליעדו (או המועד שהיה צפוי להגיע).
גורמים רבים בשרשרת ההובלה האווירית, מלבד המוביל עצמו (חברת התעופה) מעוניינים לחסות תחת הגנות אלה, ולכן, מספר פעמים בעבר, העלו גורמים כאלה טענות כי דינם צריך להיות כדין המוביל עצמו.
לאחרונה, ניסתה חברה המעניקה שירותי קרקע בשדה התעופה לטעון כי דינה צריך להיות כדין המוביל, ולכן ביקשה לסלק נגדה את התביעה מחמת התיישנות, אך בית המשפט דחה את הטענה, והתביעה כנגדה תמשיך להתברר.
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת טבע שלחה מטען לארה"ב בדרך האוויר, והמטען ניזוק. חברת הביטוח פיצתה את טבע בשווי המטען, בסך כולל של כ-360,000 ש"ח, והגישה תביעה נגד כל הגורמים המעורבים בשרשרת ההובלה- חברת התעופה הזרה, מחסן ממן בשדה התעופה, ורשות שדות התעופה בישראל, בטענה כי הם האחראים לנזק.
רשות שדות התעופה הגישה הודעת צד שלישי (תביעה) נגד חברת קיו.איי.אס ישראל, שהעניקה שירותי קרקע למטוסים של חברות תעופה שונות הנוחתות בנתב"ג, והיא לפי הטענה טיפלה בהעמסת המשלוח למטוס. לכן, טענה רשות שדות התעופה כי המטען ניזוק בזמן שהיה בטיפולה של חברה זו, ולכן לחברה היכולת הטובה ביותר לדעת ממה נגרם הנזק למטען, ועליה הנטל להוכיח שלא התרשלה (כלל המכונה בדיני הנזיקין כ"הדבר מדבר בעד עצמו").
חברת שירותי הקרקע טענה כי לפי האמנות הבינלאומיות העוסקות בתובלה אווירית, שאומצו בישראל במסגרת חוק התובלה האווירית, דינה צריך להיות כ"סוכן או משמש" של המוביל האווירי, ולכן, טענה כי התביעה נגדה התיישנה מאחר והוגשה לאחר יותר משנתיים מיום הגעת המטוס ליעדו.
בין היתר, טענה חברת שירותי הקרקע כי לפי כללי רשות שדות התעופה, מוביל הינו כל גורם שחתום על חוזה עם הרשות להענקת שירותי קרקע בשדה התעופה.
החלטת בית המשפט:
בית המשפט קבע כי לא ניתן להכריע בשלב זה שחברת שירותי הקרקע זכאית ליהנות מהתיישנות מקוצרת כמו מוביל אווירי.
בית המשפט ציין כי לא הוצג בפניו חוזה בין חברת שירותי הקרקע לרשות שדות התעופה, ולכן הטענה נדחית, והתביעה כנגדה תמשיך להתברר.
[ת.א. (שלום ת"א) 169914-09 מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ'CONTINENTAL AIRLINES ואח', בפני כב' השופט מרדכי בן חיים, החלטה מיום 29.5.12, לא צוינו שמות ב"כ הצדדים].
הערות:
כפי שניתן להבין, אחד מן הנתבעים בתביעה זו הינו מחסן ממן, שבו מאוחסנת סחורה לפני יצוא ולאחר יבוא לישראל בדרך האוויר.
בעבר, ניסה מחסן ממן לטעון באופן דומה לטענת חברת שירותי הקרקע, כי דינו כ"משמש או סוכן" של המוביל האווירי, וכי תביעות נגדו כפופות להתיישנות של שנתיים.
בהחלטה שניתנה ביוני 2010 [ת.א. 19308-01 תגה רכיבים אלקטרוניים בע"מ ואח' נ' DHL Express Worldwide ואח'], קיבל בית המשפט את הטענה וקבע כי ממן מהווה חוליה מרכזית וחשובה בתהליך ההובלה האווירית, היות והמטענים מועברים למחסניה עם פריקתם, וקיים קשר בין חברות הבלדרות לבין עובדי ממן במהלך אחסון המטענים ושחרורם. בית המשפט קבע באותו מקרה כי ממן מעניקה שירותים חיוניים למוביל האווירי ולכן אפשר לראותה כ"סוכן" של המוביל האווירי, לצורך אמנת ורשה.
לעומת זאת, בהחלטה שניתנה באוגוסט 2011 [תא"מ (שלום ת"א) 51696-07 אליהו בע"מ - חברה לבטוח נ' אל על נתיבי אויר לישראל ואח'], העלתה ממן טענה דומה, אך בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי מעמדו של מחסן ממן אינו כ"משמש או סוכן" של המוביל האווירי.
קיימים גם פסקי-דין ישנים יותר שניתנו בבית המשפט העליון והמחוזי, כאשר באחד מהם [ע"א 192/83 אל על נתיבי אוויר לישראל נ' משה נעמת] נפסק כי עובדי רשות שדות התעופה לא יכולים להיחשב כסוכנים או משמשים של המוביל האווירי, ובפסק-דין אחר [ת.א. (מחוזי ת"א) 288/81 פיליפ ג'יבל רייס נ. ממ"ן מסופי ניטול ומטען] נדחתה טענת ממן לתחולת האמנה לגביה.