בואו נתחיל בכך שישראל היא מקום מעולה לצלול בו. ים תיכון, ים אדום, אלמוגים, כרישים, ספינות טרופות, יש פה הכל. אבל מעל כולם, ואולי האתר שמסמל הכי הרבה את הצלילה בישראל הוא ללא ספק הסט"יל באילת. יש משהו בסטי"ל הזה שמאחד בתוכו את כל מה שיראלי. צה"ל, תעוזה, הגנה על המולדת, יצירתיות ולבסוף כבוד אחרון.
סיפורו של הסטי"ל החל לפני 40 שנה במספנה בצרפת. ממשלת ישראל אשר הזמינה 5 ספינות טילים מצרפת בכדי לתגבר את חיל הים הישראלי שיוכל להתמודד עם האיומים הגוברים מכל הכיוונים. 5 הספינות נבנו ועמדו להשלח לישראל, כאשר ממשלת צרפת בהחלטה שנויה במחלוקת ויש שיטענו אנטישמית, החליטה להשהות את העסקה ולהורות על אמברגו נשק לישראל.
צה"ל שהיה זקוק לספינות הללו כמו אויר לנשימה, לא הסכים עם הגזירה הצרפתית שנחתה עליו, ובתעוזה מאין כמוהה, של מדינה קטנטנה מול מיני-מעצמה כמו צרפת, שלח צוות שבאישון לילה, גנב את הספינות ממספנות שרבורג בצרפת והבריחן לישראל, במה שנראה בזמנו תקרית דיפלומטית ודאית. התקרית הדיפלומטית אמנם היתה קשה, אך שככה עם הזמן, וצה"ל נותן עם הספינות ועם מור"ק אדיר לספר לנכדים.
עם הזמן, הספינות הללו יצאו משירות, עם כניסתם של סטי"לים מודרנים ומתוחכמים מהדור החדש. בחיל הים בשיתוף עם ההתאחדות הישראלית לצלילה, ועם עיריית אילת, הוחלט להפוך את אחת הספינות הללו שיצאו לגמלאות, לאתר צלילה ראשון מסוגו בישראל.
הסטי"ל הוטבע כלאחר כבוד אל מול חופי המרינה באילת, מול מועדון מרינה דיברס כיום, והפך כמעט מיד לאתר צלילה ולאבן שואבת לצוללנים מהארץ ומהעולם. האתר גם משך אליו בעלי חיים ימיים רבים אשר שמחו להפוך אותו לביתם ולמקום אשר הם מחפשים בו מזון .
הסטי"ל שקוע בעומק של 25 מטרים בנקודה הכי עמוקה, וכיום כל חניך אשר מבצע קורס צלילה באילת, צולל אליו עוד כחלק מקורס כוכב ראשון, אך במהלך צלילה זו הצוללים יורדים רק לעומק של 18 מטר, שזה בדיוק הגשר שעליו ניתן להתיישב .
מלבד החניכים של קורסי הצלילה, יוצאות אל הסטי"ל צלילות מודרכות על בסיס יומי, ונדיר להגיע לשם ולא לראות בועות של צוללנים אחרים.
הכניסה לתוך הספינה אפשרית והיא אינה מסוכנת, אך על פי החוק רק מי שעבר התשלמות של צלילה לספינות טרופות (שאינה חלק מקורס צלילה בסיסי) , רשאי להכנס פנימה .
לסיכום, אם עדיין לא צללתם בסטי"ל , זה הזמן לרדת לשם ולנסות. בהחלט אתר מדהים. כן יירבו.