היפוכונדריה - אבחון התופעה וטיפול בה

היפוכונדריה מוגדרת כהפרעה נפשית (ממשפחת ההפרעות הסומטופורמיות), המתבטאת בחרדה מוגזמת לבריאות. ההפרעה מלווה בתסמינים פיזיים שאין להם הסבר רפואי או פתולוגי.

היפוכונדריה – נתונים מחקריים:

· על פי מחקרים שבוצעו בתחום, ארבעה עד שישה אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מהיפוכונדריה, בעוצמה כזו או אחרת.

· ההפרעה קיימת בכל שכבות האוכלוסייה, ללא קשר למין, השכלה או מעמד סוציו אקונומי.

· ההפרעה מופיעה לרוב בגיל עשרים עד שלושים, אך היא יכולה להופיע גם בשלב אחר בחיים.

היפוכונדריה – תסמינים:

· דאגה קיצונית ובלתי פרופורציונאלית לבריאות הגוף (ולעיתים גם לבריאות הנפש) – שינויים פיזיים רגילים ומתונים מתפרשים מייד כמחלה מסוכנת וחשוכת מרפא (שריר תפוס יתפרש כהתקף לב, כאב ראש כגידול ממאיר וכו' וכו').

· ביקורים תכופים (שהופכים להיות אובססיביים) אצל הרופא וביצוע בדיקות רפואיות חוזרות ונשנות – גם ממצאי בדיקות, השוללים את קיומה של המחלה, לא ירגיעו את ההיפוכונדרים

· היפוכונדרים, סובלים, לעיתים קרובות גם מהפרעות חרדה ו-OCD, המובילות לדפוסי חשיבה טורדניים לגבי מחלות וסיטואציות מאיימות נוספות. (טיפול ב- OCD, בחרדות ובתסמינים הכפייתיים, יאפשר לחולה להשתחרר מהמחשבות המאיימות ולחזור לשגרת חיים נורמאלית).

· אנשים הסובלים מההפרעה, מפתחים, כאמור, תסמינים פיזיים של כאבים, עייפות, סחרחורת, רגישות וכו'.

היפוכונדריה – אבחון:
רופאים ומומחים מהתחום יאבחנו את ההפרעה על פי הקריטריונים הבאים:

· דאגה מופרזת וחרדה תמידית מהמצב הבריאותי.

· החרדה ממחלות פוגעת באופן ניכר באיכות חיים ובתפקוד היומיומי בכל התחומים – עבודה, לימודים, זוגיות, חיי משפחה, חיי חברה ועוד.

· החרדה מהמחלות ממשיכה גם לאחר שתוצאות הבדיקה מעידות שהכל תקין.

· ההפרעה נמשכת לפחות כחצי שנה.

· האדם הסובל מהחרדה לא מבין שדאגותיו הן חסרות פרופורציה, ולכן הוא גם לא ישייך אותן למצבו הנפשי.

היפוכונדריה – גורמים:

אמנם אין הסבר מדעי ומדויק לגבי הגורמים להפרעה, אך ישנן מספר השערות, שנתמכו במחקרים שבוצעו בתחום:

· סיבה גנטית – יש הטוענים כי להיפוכונדריה יש מרכיב גנטי וקשר תורשתי משפחתי

· סיבה ביולוגית – נוירולוגית – מחקרים שבוצעו בתחום, מצאו שאנשים הסובלים מההפרעה, גם סובלים, לעיתים קרובות, מסף כאב נמוך. כך כל תחושה של אי נוחות, כאבים עמומים או מיחושים יתפרשו על ידם ככאבים חזקים במיוחד. הערנות המוגברת לגבי שינויים פיזיים (קטנים ככל שיהיו) מגבירה את החרדה מפני מחלות ו/או בעיות רפואיות קשות.

· הסבר קוגניטיבי התנהגותי – ישנם חוקרים הטוענים כי היפוכונדריה מבטאת תפיסת עולם מוטעית, המובילה לפירוש שגוי ומוקצן של תסמינים פיזיים ולחוסר אמונה עצמית ביכולת להתמודד עם המצב ולקבל סיוע מהסביבה.
העיסוק האובססיבי בחרדה ממחלות עלול לנבוע מטראומה או אובדן אישי.

· תיאוריה הנשענת על למידה חברתית – יש הטוענים כי מטרת העיסוק במחלות ובתסמינים הפיזיים היא לברוח (באופן לא מודע) ממטלות וממשימות מחייבות, באמתלא של חולה, שאינו יכול לתפקד. כמו כן, יש חוקרים הטוענים כי הפחד ממחלות משמש כהסוואה לחרדה ולמצבים של ביטחון ודימוי עצמי נמוך.

היפוכונדריה – טיפול קוגניטיבי התנהגותי:
ראשית, חשוב לציין כי טיפול בהיפוכונדריה נחשב למאתגר במיוחד, לנוכח העובדה שהסובלים מההפרעה לא מייחסים לה מימד נפשי או רגשי.

הטיפול היעיל ביותר להתמודדות עם ההפרעה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), קצר מועד. הטיפול מתמקד בזיהוי דפוסי החשיבה הטורדניים הקשורים לבריאות ובמציאת הקשר ביניהם לבין ההתעסקות האובססיבית והלא רציונאלית עם מחלות. החולה מסגל לעצמו, במהלך הטיפול, דפוסי חשיבה אופטימיים ורגועים שיובילו אותו להתנהגות נורמטיבית ולהפחתה ניכרת בהתעסקות עם תסמינים גופניים.
במקרים קיצוניים מאוד, ניתן לשקול לשלב גם טיפול תרופתי עם הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי.

היפוכונדריה היא הפרעה קשה, המשבשת את שגרת החיים של החולה ושל סביבתו. טיפול קוגניטיבי התנהגותי קצר, יעיל ומכוון מטרה, יאפשר לסובלים מהתופעה לעלות על דרך המלך וליהנות מחיים איכותיים, שלווים ורגועים יותר.