שיגדון תוקפת בערך כ- 2% מאוכלוסיית העולם המערבי כאשר אחד מהביטויים שלה מבחינה קלינית הוא כאבי פרקים , נפיחות, אודם ורגישות בפרקים עצמם ומסביבם. לעומת שאר הסיבות אשר מביאות לכאבי פרקים, גאוט מתחילה בדרך כלל בכאבים במפרק מסוים אך במהרה מתלקחת והופכת להיות בעיה אשר מערבת כאבים במספר רב של מפרקים בגוף, עד למצב בו נגרם לסובל ממנה סבל רב עד לאין שיעור, בצורה של כאבים חזקים ומוגבלות בתנועה.
שיגדון והחומצה האורית
כאבי פרקים כתוצאה משיגדון נגרמים עקב הצטברות שהולכת ונבנית של חומצה אורית במפרקים, בדרך כלל כתוצאה של רמות גבוהות מדי של הישות הכימית הזאת, אשר מקורה בתהליכים טבעיים בגוף. הצטברות החומצה האורית גורמת לדלקת סטרילית (לא קשורה לזיהום חיידקי) ולפגיעה במבנה הסחוס ובכמותו התקינה בכל מפרק. ישנן מספר סיבות לעלייה כרונית ברמות החומצה האורית בדם :
• גנטיקה – פינוי איטי מדי של החומצה האורית, יצירה מוגברת, ספיגה מחדש מהירה בכליות ועוד.
• מין וגיל – גברים נוטים לפתח שיגדון יותר מנשים. כאבי פרקים כתוצאה משיגדון נפוצים יותר אצל גברים מאשר נשים.
• אורח חיים – תזונה עתירת חלבון ובשר נחשבת למעודדת התפתחות שיגדון כמו גם צריכת אלכוהול והשמנה.
חשוב לציין כי ישנן תרופות אשר עלולות לגרום לסימני דמויי שיגדון בתור תופעת לוואי (בעיקר סוג מסוים של משתנים) ולכן בסקירה הראשונית של האבחון, עובר הרופא על התרופות שנוטל המטופל באופן כרוני ופונה לספרות לשם קבלת מידע אודות תופעות לוואי מעין אלה.
הטיפול בשיגדון
שיגדון גורמת לכאבי פרקים ולדלקות פרקים אשר יכולות להרוס את תפקודם. כאבי פרקים אלה עשויים לחלוף כלא היו במקרים מסוימים לאחר שינוי באורחות החיים, שינויים בהרגלי האכילה וירידה במשקל. עבור אלה אשר לא הצליחו לשנות את אורח חייהם או שהשינוי לא הביא לתוצאות המיוחלות, ישנו טיפול תרופתי אשר מטרתו היא להוריד את רמות החומצה האורית בדם כך שלאחר זמן מה, המטופל אינו חש כאבי פרקים ושום נזק אינו נעשה, אלא אם הפנייה לאבחון והטיפול התבצעה מאוחר מדי, לאחר שכבר נגרם נזק בלתי הפיך לרקמת הסחוס.